באחד משיריה משנות השמונים שרה ירדנה ארזי "זוהי לא הוליווד..." ואכן תל אביב אינה לוס אנג'לס. אין לרשות תעשיית הקולנוע המקומית את המשאבים האדירים של התעשיה המובילה בעולם והרצון לדמות לגויים בכל מחיר נידון לכישלון בכל פעם.
תעשיית הקולנוע המקומית משחזרת בימים אלו בהצלחה כבירה יש לציין, את הימים הגדולים של שנות השישים והשבעים. שנים שבהם קהל ישראלי נהר לבתי הקולנוע לראות קולנוע ישראלי וסרטים ישראלים נחלו הצלחה בשלל פסטיבלים בעולם. גם אם היו אלו בעבר סרטים לא לאניני טעם הרי הם הציגו למול הקהל בבואה אמיתית של החיים בארץ הקודש - מ"השוטר אזולאי" ועד "קזבלן" מ"אני אוהב אותך רוזה" ועד ל"בית ברחוב שלוש" וכן אפשר גם להכליל את סרטי הבורקס ביצירות הקולנועיות האוטנטיות של אותה תקופה.
שרון מימון וארז תדמור, צמד יוצרים ישראלים צעירים, הביא בדיוק את האותנטיות הזאת ואת המבט המפוכח על החברה הישראלית של ימינו בסרטם "סיפור גדול" שיצא לא מכבר לבתי הקולנוע ובאופן לא מפתיע זוכה להצלחה עצומה.
הסרט מספר את סיפורם של ארבעה חברים המחליטים להקים קבוצת סומו ברמלה ואת הקשיים העומדים בדרכם. עוד בסרט חברתו של הגיבור הראשי ואימו, מאמן יפני קשוח והרבה צילומים של אימוני סומו.
למרות שבסרט קיימת מחווה ברורה ליוצר המחונן טקאשי קיטאנו - המאמן הקשוח לסומו נקרא קיטאנו ופס הקול נדמה כהועתק כמעט בשלמותו מיצירת המופת של אותו קיטאנו "קיקוז'ירו" משנת 1999. ולמרות התנהלות העלילה, שהיא לפי המקובל בסרטי ספורט, הסרט מראש מוותר על כל יומרה מעבר לרצון להעביר לנו סיפור אנושי אותנטי וצנוע. אין כאן ניסיון לאיזה בלוקבסטר (כי אין אמצעים?) ולעומת זאת הדיאלוג האמין והקולח והמשחק הנהדר של כל האנסמבל מנפיק לנו סרט שגרם לי להתגאות בהיותי ישראלי.
ייתכן ונושא הסומו היה ראוי להתייחסות מעמיקה יותר (בהקרנה שבה נוכחתי הסברתי לאלו שישבו לידי כי השלכת המלך לפני הקרב מטרתה לגרש רוחות רעות מהזירה) והשחקן היפני אינו מר מיאגי מ"נער הקרטה" אך פשטותו וישירותו של הסרט מחפה על מגרעותיו.
הסרט מצולם לא באיזו דירת פאר אה לה מנהטן אלא ברחובותיה של רמלה המצטיירת כפרבר הישראלי הקלאסי - פשוט, לא יפה ואפילו פה ושם מבצבץ לו הדו קיום ומבנים בעלי אופי אוריאנטלי שמזכירים לנו שכאן זה לא סקנדינביה.
הצילום של דויד גורפינקל חד ולא מתחכם, המשחק של איציק כהן ולבנה פינקלשטיין נפלא ודביר בנדק בתור החבר ראוי שיקבל את פרס אופיר לשחקן משנה.
במילה אחת: מלבב.
בשלוש מילים: מקסים, מקסים, מקסים.
