ליאורה שבו ואסתר עדי תבעו את "אגד"- אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 15,000 שקל עקב איחורים. מכתב התביעה עלה שהתובעות התרעמו על אי עמידה בזמני הנסיעה של אוטובוס קו 50 מרחוב גבעת בית הכרם בירושלים. התביעה התייחסה לאירועים מהתאריכים: 12.11.08, 13.11.08, 16.11.08 וכן בתקופות קודמות: 15.10.07, 23.12.07, 10.12.07. התובעות ביקשו פיצוי בגין הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם להן.
לאגד היו לא מעט תירוצים: לדבריה, העיכובים בהגעת קו 50 נגרמו עקב שיבושי תנועה כבדים בכל העיר, שמקורם בעבודות תשתית הרכבת הקלה במרכז העיר ובצומת הגבעה הצרפתית. "כל עיכוב, אף מזערי, בנסיעה אחת - גורר אחריו עיכובים נוספים בנסיעותיו הבאות של האוטובוס". לטענתה, באחד המקרים לא בוצעו נסיעות בשעות 14:30 ו -15:00 משום שאזור שדרות הרצל נסגר לתנועה עקב מרוץ אופניים, והעיכובים שנגרמו לא היו בשליטתה. על איחור אחר אמרה שהיה מזערי ונמשך 4 דקות, פרק זמן הנכלל בסטיית התקן המקובלת והמותרת ואשר לא ניתן למנעה. באשר לאירועים משנת 2007, הוסיפה אגד שאין באפשרותה לבדוק אותם מאחר והתרחשו יותר מחצי שנה לפני הגשת התביעה. אגד ביקשה לדחות את התביעה.
השופטת אנה שניידר,קבעה בפסק הדין ששוכנעה שהתביעה אינה קנטרנית אלא הוגשה לאחר שמבחינת התובעות "הגיעו מים עד נפש". "כידוע, סובלת העיר ירושלים חדשות לבקרים משיבושי תנועה עקב אירועים שונים המתרחשים בתחומה, וגם עבודות התשתית לרכבת הקלה אינן מוסיפות, בלשון המעטה, לקיומה של תחבורה ציבורית תקינה בעיר. בנסיבות אלה, שידועות היטב גם לנתבעת, עליה להתחשב באילוצים השונים ולתכנן את זמני הנסיעה של האוטובוסים בהתאם, כך שלוח הזמנים המפורסם על ידה יהא תואם, ככל שניתן, למועדי הגעתם של האוטובוסים בפועל, והמשתמשים בתחבורה הציבורית יוכלו לכלכל צעדיהם בהתאם".
חרף זאת הדגישה השופטת שניידר, שהתובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכחת מלוא סכום הנזק הנטען בכתב התביעה, ולאור זה יהיה ראוי וצודק לפצות כל אחת מהן בסכום של 500 שקל בתוך 30 יום. "הואיל ורוב רובה של התביעה נדחה - אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו".
