תחושה של איכות מילאה את האולפן אתמול בערב וזה לא היה בגלל הביקור של עידן רייכל, או חלילה בשל שאריות מההופעה של הפט שופ בויז מהשבוע שעבר. אחרי ההדחה של דניאל ברזילי ביום ראשון הנבחרת הצטמצמה לעשירייה מוכשרת באמת, והיה ברור שהבחירה במודח הבא הולכת להיות קשה. אחרי רצף מרשים ומרענן של הדחות מוצדקות לגמרי, השומן כבר מזמן הוסר מהפריים טיים והגיע השלב בו חייבים כבר לחתוך בבשר החי. כל אחד מהמתמודדים נהנה מהעזרה וההדרכה של עידן רייכל כדי לספק הופעה שבאמת ראויה למשבצת השידור, ובסוף הערב הונפה הסכין הראשונה דווקא על חובי סטאר, האלטר אגו הראשון שהצליח להגיע לנבחרת כוכב נולד, חלומו הרטוב של כל מנהל מותג ומי שנהנה מבאזז של מועמד בטוח בגמר.
הביצוע של חובי אמש לא היה טוב מספיק בשביל לפתח תיאוריות על קונספירציה והתערבות של ההפקה, כמו אלה שמלטפות בימים אלה את האגו של אושרי אלמוריש. לרוע מזלו, המתמודדים החלשים שנותרו בנבחרת הביאו ביצועים טובים יותר מבדרך-כלל. עומר אדם, למשל, לא התייחס ברצינות לאף שיר עד עכשיו, והיה יכול להישלח הביתה בראש שקט כבר מזמן ללא חשש לבריאות הנפש שלו. אך אתמול הוא הניח סוף-סוף לרפרטואר מהחפלה של סבא, זכר לא לחייך באמצע השיר כמו ילד שהדביקו לו שטרות על המצח ושר את "ממעמקים" בדיוק ובחן, בלי שמץ של סלסול מיותר.
גם לרוני דלומי קשה לבוא בטענות. אומנם היא בחרה שיר בספרדית, ולא כולנו בוגרי פקולטת "המורדים", אך הילדה הקטנה והמבוהלת שהכרנו בתחילת העונה התחילה להצמיח ביטחון אחרי שהשתפשפה על פאולה ומיי בדואטים, ובשבועות האחרונים אפשר ממש לראות אותה הופכת מול עינינו לפייטרית שדורשת את אור הזרקורים. ולדי שלף את כרטיס היציאה מהכלא, הסיפור המשפחתי, כששר לאב שמעולם לא פגש את "מכל האהבות", כך שברור היה שגם הוא לא יודח. אומנם זה לא ממש כתוב בשום מקום, אבל בכוכב נולד לא נהוג להעיב על אפקט הסיפור המשפחתי עם הדחה, למען ריגושי העונות הבאות. הביצוע של מורן ל"יש בי עוד כוח" היה יכול לשלוח אותה הביתה, לא בגלל השירה המרגשת כמו תמיד אלא בגלל בגדי הדודה בהם הלבישו אותה תוך ניצול מזעזע של לקות הראייה שלה, וגרמו להופעתה להיראות כמו אתנחתא אמנותית בבר מצווה. את כל שאר המתמודדים - פאולה, מיי, ראם, תבורי ודנינו - פשוט חבל לאבד בשלב כל-כך מוקדם. כך שנשארנו רק עם חובי, שמן הסתם עוד יחזור לתוכנית, כמו דיווה אמיתית, אחרי ראש בראש עם הפלייבוי אלמוריש בערוץ 24.
ערב עידן רייכל היה יכול להיות מושלם, אבל איכשהו הוא הסתיים בתחושת החמצה ואכזבה קלה. בעבר הנפיקו הערבים הללו, בהם אמן מוכר ומוערך מצטרף לכוכבים הנולדים על הבמה, אינספור ביצועים שקשה לשכוח. מתי כספי מפלרטט עם מרינה מקסימילאן בלומין ב"מערבה מכאן", אביב משולם ויהודית רביץ מהפנטים עם "בך לא נוגע", ליבי משתולל עם מגפון ועם עברי לידר ב"תמיד אהבה" או ישראל בר און מציג לעולם את שלמה ארצי של 2008 עם "אבסורד".
אתמול לא היה שום ביצוע שבזכותו נזכור את ערב עידן רייכל. למעשה, עדיין לא היה ביצוע ענק אחד העונה, כזה שטילטל את נפשנו, כזה שנפיץ למחרת בפייסבוק, כזה שנשמיע לכופרי הכוכב. ביצוע כמו "גשם כבד" של מאיה רוטמן מהעונה הרביעית, "וידוי" של מרינה מהחמישית או אפילו "חומות חימר" של בועז מעודה. חצי דרך לתוך שלב הנבחרת, ועדיין לא שמענו את הסולו שנזכור בגללו את כל העונה. אפילו לא אחד מהביצועים של מיי או פאולה. ובכל זאת, גם אם לא נקבל בערבי גידי גוב ואביב גפן המתוכננים לנו בהמשך ביצוע שייחתם בזיכרון למשך עונות ארוכות, אחרי ההדחה של חובי יש תחושה שהעונה הזו תשאיר אחריה הכי הרבה זמרים שיצליחו להשתחל לפלייליסט.
