אתמול זה סוף-סוף קרה. המעריצים חסרי הסבלנות יכלו לשלוף את כרטיסי האשראי שלהם ולרכוש כרטיסים למקומות הישיבה הנכספים באצטדיון רמת גן, למופע היחיד של הטרובדור המודרני לאונרד כהן ב-24 בספטמבר. למרות ההתרגשות והעובדה שמעל ל-9,000 כרטיסים נרכשו תוך שלוש שעות והאתר של "לאן" קרס כתוצאה מהעומס, המופע המדובר מתקבל ברגשות מעורבים, שכן קשה להתעלם מהמחירים המופקעים, המיקום הבעייתי וגילו המכובד של כהן. כדי לנסות ולהחליט האם להשקיע מאות ואלפי שקלים בכרטיס למופע קבצנו עבורכם את הגורמים שעלולים להעיב על השמחה - וגם גורם אחד שאי-אפשר להתווכח איתו.
1. המחירים. מרסל אברהם, שאחראי על הבאתו של כהן לארץ, כנראה לא ממש שמע על המיתון, או על העובדה הפשוטה שבקיץ שבו הופיעו או יופיעו כאן מדונה, דפש מוד, פט שופ בויז, סוזן וגה ופיית' נו מור מרבית אוהבי המוזיקה הלכו לפחות לעוד הופעת חו"ל אחת והוציאו עליה מאות שקלים. הכרטיס הזול ביותר להופעה יעלה 400 שקלים (אלא אם כן אתם בעלי חשבון סטודנט בדיסקונט, ואז תזכו לשבת ביציעים המרוחקים ביותר מהבמה תמורת 250 שקלים), אבל השערורייה הגדולה היא מחירי הכרטיסים לדשא - 1,000 שקלים תמורת הזכות לשבת בשורות רחוקות יחסית ו-1,200 שקלים תמורת כרטיסים בשורות הקרובות לבמה. אלו מחירים מופקעים בהתחשב בשכר הממוצע בישראל, ובעובדה שהם גבוהים ממחירי הכרטיסים להופעותיו של הזמר באירופה. המחירים להופעתו של כהן בוונציה ב-3.8, למשל, נעים בין 40 אירו לכרטיס הזול ביותר ל-140 אירו לכרטיס היקר ביותר (ו-170 אירו לכרטיסי VIP), וזאת במדינה שתושביה מרוויחים שכר ביורו ולא בשקלים. מחיר להופעה של כהן בווסטרפארק באמסטרדם בקיץ שעבר עמד על 50 אירו בלבד (כ-250 שקלים).
2. המיקום. כל מי שהיה בהופעה המאכזבת של "דפש מוד" באיצטדיון רמת יכול לדלג לסעיף הבא. מי שדילג על החוויה המפוקפקת ישמח לשמוע שהיציעים רחוקים מאוד מהבמה (אחרי הכל, מדובר באצטדיון כדורגל), ישיבה על הכסאות באצטדיון במשך ארבע או חמש שעות עלולה להותיר אתכם עם גב תפוס וכאבי שרירים קשים, מסכי הוידאו לצדי הבמה קטנים יחסית ואינם נותנים מענה אמיתי למי שיושב ביציעים המרוחקים והתחבורה למקום לא מונעת פקקי ענק ובעיות חניה קשות באזור. ואם זה לא מספיק - בדיקות האבטחה המסורבלות והאיטיות יצרו פקקי ענק בכל אחת מהכניסות וגרמו למעריצי "דפש מוד" שהגיעו בזמן לעמוד בין שעה לשעה וחצי מחוץ לאצטדיון ולהפסיד את מרבית החימום.
3. המוזיקה. בניגוד ל"פט שופ בויז", שנתנו הופעה ויזואלית, יצירתית ומבריקה שהתבססה בעיקר על וידאו-ארט ורקדנים, השירים של לאונרד כהן נשענים בעיקר על מילים. אין זה מקרי שכהן היה משורר לפני שהוא הפך לזמר. השירים שלו הם יצירות אינטימיות ומרגשות שעדיף לחוות אותם בחדר סגור או במועדון קטן ואינטימי, ולא באצטדיון. הסאונד הבעייתי של האצטדיון, במסגרת הנטייה של הקהל הישראלי לצרוח יחד עם הזמר, עלולים לעשות עוול לקולו החודר והמדויק של כהן, ולרוקן את השירים ממשמעות. אחרי הכל, "הללויה" נכתב כתפילה אינטימית בין אדם לעצמו, ולא כהדרן שעשרות אלפי אנשים מזייפים יחדיו.
4. הזמר. כהן, שנולד ב-1934, לא נמצא בשיא כוחו היצירתי. אלבומו האחרון יצא ב-2004, וספק אם מישהו ממעריציו יוכל לשיר בעל-פה שירים מתוכו. לסיבוב ההופעות הנוכחי הוא יצא לא בגלל אהבת הקהל ותשוקתו לבמה, אלא כדי לכסות חובות שנגרמו כתוצאה מהסתבכות כלכלית עגומה לאחר שהמנהלת המוזיקלית שלו מעלה בכספיו. לפיכך, לא מדובר בהופעה של אמן בשיא כושרו, אלא במופע שמתרפק על תהילת העבר.
5. הקהל. לא נעים להגיד, אבל טווח המחירים בהופעות קובע במידה רבה גם את אופי הקהל, וכשהמחירים לדשא עומדים על מעל אלף שקלים לכרטיס לא קשה לנחש את מי תוכלו לפגוש שם. באופן טבעי, זוג שיכול להרשות לעצמו לקנות כרטיסים באלפיים שקלים הוא זוג מבוסס ומבוגר יחסית. גם אם הקהל יהיה מעורב, בהחלט ייתכן שמרבית המעריצים הצעירים יותר יבחרו להשקיע את כספם בהופעות של מדונה, פיית' נו מור או להקות האינדי שמגיעות לכאן במהלך ספטמבר. כפי שכבר הוכיח המופע הישנוני של סוזן וגה בהיכל התרבות - קהל מבוגר נוטה להיות קהל משועמם. אל תתפלאו אם תראו אנשי עסקים או בכירי הייטק זזים בכסאם באי-נוחות, בודקים אס.אם.אסים ומתופפים בעצבנות על ברכיהם. זה קרה בסוזן וגה, ואין סיבה שזה יהיה אחרת בהופעה של כהן. התרגשות, התלהבות ואווירה מחשמלת ותוססת אולי תמצאו ביציעים המרוחקים, אם יהיה לכם מזל.
6. ולסיום - סיבה אחת לשלוף את כרטיס האשראי. אז נכון, המחירים מכעיסים, המיקום אינו מבשר טובות, הקהל עלול להיות גריאטרי וגם כהן עצמו כבר לא בדיוק ילד - אבל בכל זאת כדאי לשים את הכל בצד וללכת להופעה של לאונרד כהן. מהסיבה הפשוטה שבגללה אנחנו אוהבים מוזיקה בכלל והופעות חיות בפרט: כי יש כאן הזדמנות נדירה וחד פעמית לראות את האדם שחיבר חלקים בלתי נשכחים מפסקול חיינו על במה. כי כהן הוא אמן של מילים ולשמוע אותו מבטא אותן, במרחק נגיעה, זו חוויה של פעם בחיים. כי למרות הכל - ואחרי הכל - אהבה טהורה למוזיקאי היא לא עניין שניתן למדוד בכסף, או בשרירים תפוסים, או במידת החדות של מסכי הווידאו. ואת המילים העלובות והפשוטות שלנו כהן תמיד היטיב לבטא באופן מדויק ומרגש יותר, בזכות "קול הזהב" שיגיע לכאן ממש עוד מעט, לשלוש שעות וקצת של קסם טהור.
