אסתר שוורץ הגישה לבית משפט המחוזי בתל אביב ערעור על הרשעתה בבית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. מכתב האישום עלה ששוורץ תקפה את המתלונן במסדרון בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, דחפה אותו, הפילה אותו וגרמה לו חבלות. תסקיר שירות המבחן המליץ לבטל את ההרשעה, בהתחשב במצבה הנפשי, בהיות האירוע חד-פעמי ובמצבה הפיזי הירוד, שהביא לידי כך שתוכר על-די המוסד לביטוח לאומי כנכה של 100%. שוורץ עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על ביטול ההרשעה. המדינה התנגדה וביקשה שההרשעה תיוותר על כנה.
שוורץ פנתה לבית משפט המחוזי ואמרה בדיון את הדברים הבאים: "בהליך הקודם היה הרכב אחר של שופטים וכב' השופטים המליצו שלא תהיה הרשעה. גם התובעת הייתה אחרת שצלצלה למשטרה. אני הסכמתי לעניין הזה. לא חקרתם את העניין. אני לא עשיתי כלום. המשפט לדעתי לא היה צודק לחלוטין. בחור בן 37 שבא ואומר לי מילים כאלה, ביהמ"ש לא מתייחס אליו ולא אומר לו שום דבר למה עשית את זה. יושב אמא, חתן שלה ועוד בחור ואף אחד לא שאל מה קרה, שאני אקום ואתן לו סטירה. כל אחד אמר משהו אחר. גם פה לא שמעו את זה. לא מגיעה לי הרשעה".
בסופו של דבר בית משפט המחוזי לא ביטל את ההרשעה: "עיינו בתסקיר שירות המבחן. שקלנו פעם נוספת את מכלול העובדות בתיק זה, לרבות מיהותו של המתלונן, הרקע לסכסוך בינו לבין המערערת שבפנינו, מצבה של המערערת, הן הפיזי והן הנפשי, וכן את הנימוקים הנוספים המצוינים בתסקיר. לאחר ששקלנו ושיקללנו את מכלול הנתונים, מסקנתנו היא, כי אין מקום במקרה זה לביטול ההרשעה. החלטתנו מתבססת על-כך שלמעשה ההרשעה איננה מהווה נזק כלשהו למערערת, זאת מחד-גיסא. מאידך-גיסא - השארתה של ההרשעה על כנה היא הביטוי לנורמה הנכונה והראויה, כאשר מדובר באלימות, כל אלימות, ובמיוחד כזו המתבצעת בין כתלי בית המשפט. אנו ערים לנסיבות, לרקע לסכסוך, להתנהגותו של המתלונן, למיהותו של המתלונן ולטראומה שנגרמה למערערת בפנינו. אלא, שכל אלה גם יחד אינם יכולים להביא לביטול ההרשעה, בהבדל מהתחשבות מקסימלית בכל הנוגע לענישה".
בית משפט המחוזי הותיר את ההרשעה בעינה ופסק שהמאסר על תנאי של 4 חודשים שהוטל על שוורץ יהיה למשך שנה אחת מיום גזר הדין, והתנאי הוא כפי שנקבע בבית משפט קמא. בית משפט המחוזי שקל לבטל את הפיצוי למתלונן, "והדעת נותנת שהיינו עושים זאת, אלא שהמתלונן לא הוזמן לדיון, הוא איננו משיב להליך שבפנינו. בנסיבות אלה לא נוכל לדון באפשרות לביטול הפיצוי. רק מטעם זה אנו מותירים אותו בעינו".
