קיטי ויואב לוי תבעו את סלקום ישראל בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות ברחובות בסכום של 20,095 שקל לאחר שביקשו, בלא הועיל, לסיים חוזה התקשרות עם החברה שנחתם בחודש מאי 2008. לטענת הזוג לוי, עם קבלת החשבונית הראשונה גילה שסלקום לא העניקה לו הטבה כספית כמובטח ומאז נדחה בלך ושוב. בהמשך הוצעה לו הטבה שסתרה את ההתחייבות החוזית ולכן סרב ודרש להפסיק את ההתקשרות. הזוג הוסיף שהוחתם על חוזה עסקי מחייב למשך 36 חודשים במקום 18 חודשים וסכום הניתוק גבוה משמעותית. "נפלנו למעשה תרמית והונאה של סלקום. עשינו מאמצים עילאיים והשקענו שעות רבות בשיחות טלפון ופקסים, והחברה התנערה מהתחייבויותיה וסילפה את פרטי ההסכם. נציג סלקום הבטיח לנו זיכוי חודשי קבוע בסך 100 שקל עבור כל אחד משלשות קווי הטלפון וזאת למשך 18 חודשים וללא התניה בדקות שיחה".
בכתב ההגנה טענה סלקום שהזוג לוי ביקש להתנער מהתחייבות חוזיות בתואנה שהחוזה לא תאם את ההבטחות שניתנו לו לכאורה בעל פה. "העמדת סכום התביעה, כפי שהעמידו התובעים, מצביע על כך שלא נגרם נזק ובדרך זו מבקשים התובעים לבטל את ההתקשרות". סלקום הדגישה שלא נפל פסול בהתנהלותה והזוג לוי קיבל הסברים הנוגעים להתקשרות שכללה שירותים לשלושה קווי טלפון למשך 36 חודשים. סלקום ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.
השופט גדעון ברק דחה את התביעה והדגיש שמוטב היה לזוג לוי לקבל ייעוץ משפטי טרם הגשתה. "ייתכן ואכן גילו בדיעבד את ההתחייבות למשך 36 חודשים, ברם התובע חתם על טופס התקשרות ובגוף הטופס מצוין בהדגשה: 'לתקופה של 36 מחזורי חיוב', קרי ההתחייבות היא למשך 36 חודשים. עצם הגילוי בדיעבד אינו בא לאיין את ההתחייבות אותה קיבל התובע ושעליה חתם. כאשר התובעים מציינים כי נציג הנתבעת אמר להם בעל פה על התקשרות של 18 חודשים, הרי שעדות בעל פה לא יכולה לסתור מסמך בכתב - מה עוד שהתובעים לא דאגו להזמין את אותו נציג אשר יעיד על המו"מ ועל ההסברים שנתן לתובעים.
"חזקה היא, שאדם החותם על מסמך יודע הוא את תוכן המסמך. התובע טוען, שכל מה שהוא מבקש זה להתנתק מהנתבעת. הנתבעת מציינת, שאין עם זה בעיה, ברם קודם ההינתקות על התובעים לעמוד בתנאי ההסכם, לשלם את המגיע מהם, כולל דמי הינתקות". השופט ברק הוסיף שהטענות שהעלה הזוג לוי לא גובו בהסכם עליו חתם ולא הוכחו, וחייב אותו לשלם לסלקום הוצאות משפט בסך 300 שקל.