יונתן ואמיר קמחי, תובל עבוד, מאיר אליהו וישראל שפרלינג תבעו את שופרסל בע"מ בבית משפט המחוזי בתל אביב עקב סירובה לשלם להם ולצרכנים אחרים דמי פיקדון עבור בקבוקי משקה קל בכסף מזומן, כאמור בחוק הפיקדון על מיכלי משקה תשנ"ט-1999. "המשיבה נוהגת לשלם למחזירי הבקבוקים הריקים בשוברי זיכוי המוגבלים לשימוש תקופה מסוימת, היינו לרכישת מוצרים חליפיים בחלק מסניפיה בלבד. בהתנהלותה זו היא מפרה את הוראות חוק הפיקדון ומתעשרת על חשבון ציבור צרכניה... אם הצרכן דורש במפגיע תשלום במזומן הוא נשלח לדרך ייסורים ארוכה עד הקופה הראשית".
השופט נסים ישעיה דחה את התביעה כשהוא מותח ביקורת נוקבת על התובעים וחייב אותם בתשלום הוצאות לשופרסל בסך של 50 אלף שקל. לדבריו, טענתם, ששופרסל סירבה לשלם עבור מיכלי משקה ריקים את דמי הפיקדון במזומן ובמקום זאת שילמה בשוברי זיכוי מטעמה נסתרה על ידם בסעיף 9 לכתב הסיכומים בו אמרו: "הנתבעת אינה משיבה לצרכנים את דמי הפיקדון במזומן... אלא אם הצרכן דורש במפגיע תשלום במזומן וגם אז הוא נשלח לדרך ייסורים ארוכה עד הקופה הראשית". השופט הדגיש שגרסה זו שונה בתכלית מטענתם, בכתב התביעה ובבקשה להכיר בתביעה כייצוגית. "המבקשים מאשרים, בסיכומיהם את טענת המשיבה שהובאה כבר בתגובתה לבקשה, לפיה היא משלמת את דמי הפיקדון במזומן לכל המבקש זאת".
השופט קבע שבמקרה של תשלום במזומן, כשעל הלקוח לפנות לקופה הראשית, לא מדובר בהתנהגות מפרת חוק מצד שופרסל שמקנה זכות או עילת תביעה כלשהי נגדה. "לשון ס' 6 (ג) לחוק הפיקדון, מחייב את שופרסל לשלם דמי פיקדון, אך לא צוין, ולו ברמז, כי יש לעשות כן אך ורק במזומן".
עוד ציין השופט כי במקרים לא מעטים יעדיף הלקוח לקבל תעודת זיכוי על פני תשלום במזומן של סכומים קטנים באופן יחסי. "תוהה אני היכן על הלקוח המחזיר את הבקבוקים הריקים לקבל את דמי הפיקדון בכסף מזומן, אם לא בקופת המרכול או בקופה הראשית ומדוע את הדרך לשם מכנים המבקשים 'דרך ייסורים'. התנהלותה של שופרסל באשר להחזרת דמי הפיקדון עבור הבקבוקים הריקים המובאים לפתחה, אינה סותרת ואינה עומדת בניגוד לחוק הפיקדון. נהפוך הוא: מהנסיבות שהובהרו בפני עולה בבירור, כי שופרסל פועלת בעניין זה כמצוות המחוקק ועל כן לא קמה למבקשים עילת תביעה כלשהי בעניין זה, בודאי לא עילה או הצדקה לאישור התביעה כייצוגית".