איגוד הפסיכולוגים האמריקני הגיע למסקנה כי ישנן ראיות מעטות ביותר לכך שמאמצים הנעשים לשינוי הנטייה המינית של הומוסקסואלים או של לסביות להטרוסקסואליים - יעילים. הדוח שפרסמו בדק 87 מחקרים שבוצעו בין השנים 1960 ל-2007. בנוסף, הדוח, בן 138 העמודים, הראה כי מאמצים כאלו עלולים לגרום לנזק.
בניגוד לטענות התומכים בגישה לשינוי הנטייה המינית, לא קיימות מספיק ראיות התומכות בשימוש בהתערבות פסיכולוגית במטרה לשנות נטייה מינית, כך אמרה ג'ודית אם. גלסגולד, יושב-ראש צוות המומחים שהציג את הדוח בכינוס השנתי של הקבוצה בטורונטו שבקנדה.
לכל היותר, מספר מחקרים מראים כי אנשים מסוימים לומדים כיצד להתעלם או לא להתנהג על-פי נטייתם המינית. עדיין, מחקרים אלו לא מצביעים על סוג האנשים המסוגלים לעשות זאת, על משך הזמן שהם מסוגלים לעשות זאת ועל ההשפעות ארוכות הטווח של מעשיהם.
האיגוד העביר החלטה אמש (יום ד', 5.8.09) הקוראת לאנשי מקצוע בריאות הנפש שלא להמליץ למטופלים שלהם לנסות ולשנות את נטייתם המינית בעזרת טיפול או בעזרת כל שיטה אחרת. צוות המומחים הגיע למסקנות לאחר שסקר, כאמור, 87 מחקרים שבוצעו בין השנים 1960 ל-2007 וגילה "בעיות מתודולוגיות (חקר שיטות מחקר מדעיות) רציניות" ברוב המכריע שלהם.
נזק רגשי ודימוי עצמי נמוך אותם מחקרים מעטים שדיווחו על ראיות "באיכות גבוהה" הראו כי שינוי תמידי בנטייה המינית אינו דבר שכיח. בנוסף, הדוח מצטט עדויות המראות כי מאמצים לשינוי הנטייה המינית בעזרת טיפול עלולים לגרום לנזק, כולל לאיבוד התחושה המינית, להתאבדות, לדיכאון ולחרדה. אנשים רבים שניסו לשנות את נטייתם המינית ונכשלו תיארו את החוויה כגורם משמעותי למצוקה רגשית ורוחנית ולדימוי עצמי שלילי.
צוות המומחים, שכלל שישה אנשי מקצוע, מונה לפני שנתיים כדי לחקור את "המאמצים הנעשים לקדם את הרעיון כי נטייה מינית ניתנת לשינוי בעזרת טיפול פסיכותרפי או בעזרת גישות המתייחסות בצורה מעוותת להומוסקסואליות כהפרעה מנטלית".
איגוד הפסיכולוגים האמריקני הוציא את ההומוסקסואליות מ"המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות מנטליות" בשנת 1975.
צוות המומחים ציין גם כי אנשים מסויימים מתפתים לשנות את הנטייה המינית שלהם משום שהיא מנוגדת לאמונתם הדתית, ולכן המליץ למטפלים שלהם לעזור לאנשים אלו "לבדוק את מסלול החיים האפשרי שיתאים לנטייה המינית שלהם, יפחית את הסטיגמה הקשורה להומוסקסואליות, יכבד את האמונות הדתיות של המטופל, וישקול אפשרויות למשמעות דתית ורוחנית ולחיים מתגמלים".
במילים אחרות, גלסגולד הדגישה כי "אנו ממליצים שפסיכולוגים יהיו לגמרי כנים לגבי הסבירות של שינוי הנטייה המינית ושיעזרו למטופלים שלהם לחקור את התפיסה ואת המטרות שלהם עם כבוד הן לאמונה והן למיניות".
