המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 50 פרמדיקים המשרתים בצה"ל ועלולים לחוות חוויות לחץ משמעותיות במהלך שירותם הצבאי. קבוצת מדגם זו נבחרה מאחר והם נותני הטיפול הראשוני בקרב ויש עליהם לחץ משמעותי ביחס לניהול הרפואי המיידי.
במסגרת המחקר נערכו סריקות מוח תפקודיות באמצעות MRI, ונבחנו שלושה אזורים ייעודיים במוח בקרב הנבדקים. הפרמדיקים נבדקו בפעם הראשונה לפני הטירונות בתחילת הקורס הקדם צבאי, ולאחר שנה וחצי כאשר הם מתפקדים כפרמדיקים קרביים ביחידות השונות.
במצבים פסיכופתולוגיים שלאחר אירוע טראומתי, זוהו שינויים בפעילותם של שלושה אזורים עיקריים במוח:
- גרעין האמיגדלה: אחראי על העיבוד הרגשי במוח והוא זה שבזכותו אנו יודעים להיזהר מסכנות;
- היפוקמפוס: מזוהה עם עיבוד זיכרון ויצירת הקשר לאירועי חיים;
- קליפת המוח הקדם-מצחית: אחראי על מתן משמעות רגשית ואישית לגירויים ומשתתף בוויסות הרגשי.
מממצאי המחקר עולה, כי במהלך השירות, רוב הפרמדיקים חוו אירועים בעלי אופי טראומטי משמעותי. כל הפרמדיקים דיווחו על עלייה בחשיפה לאירועי דחק משמעותיים במהלך השירות, ובקרב 66% נרשמה עלייה במספר הסימפטומים של דחק נפשי כגון: ירידה במצב הרוח, סיוטי לילה ומחשבות חוזרות על האירוע במהלך היום.
מהנתונים עולה, כי מידת העלייה בסימפטומים נפשיים בחיילים הוסברה על-ידי פעילות האמיגדלה לפני החשיפה ומידת השינוי בפעילות ההיפוקמפוס לאחר החשיפה ללחץ במהלך השירות הצבאי. כלומר, ככל שהפרמדיק חווה עלייה גדולה יותר בסימפטומים, כך האמיגדלה שלו פעלה יותר בהתחלה וההיפוקמפוס העלה את פעילותו בהמשך.
בנוסף, הבדיקות מצביעות כל כך שככל שהתפתחו יותר סימפטומים, ההיפוקמפוס פחות תיקשר עם האונה המצחית הקשורה לוויסות הרגשי. כלומר, נמצאה גמישות בפעילות ובקישוריות של אזורים במוח הקשורה לתגובה הנפשית ללחץ.
ממצא זה מצביע על פוטנציאל לשינוי מוחי באמצעות טיפול פסיכולוגי או תרופתי לאחר חשיפה לטראומה, שיסייע לאדם לחזור לחיות את חייו בלא הפרעה.
מסקנת החוקרים הינה, כי בעזרת הסתכלות על אזור מוח מסוים, ניתן לחזות מבעוד מועד מי מהפרמדיקים יפתחו יותר תסמיני לחץ נפשי בעקבות האירועים הצבאיים-רפואיים, בדומה לסימון מוחי מקדים. לעומת זאת, אזורי מוח אחרים הראו שינוי בפעילות ובקשרים ביניהם בעקבות האירועים, מה שמצביע על פוטנציאל של גמישות מוחית מצבית. ביחד הסימון המקדים ומידת הגמישות, מהווים פרופיל מוחי של אדם, שיכול לסייע בהכוונה לטיפול מוקדם ופרטני במקרה של חשיפה לטראומה.
"הממצאים המוחיים מראים שקיימת גמישות של המוח המרמזת שאיבחון וטיפול מוקדם ומכוון לפרט יסייע בטיפול וככל הנראה ימנע סיבוכים נפשיים לאחר טראומה", אומרת פרופ' תלמה הנדלר, מנהלת המרכז לתפקודי המוח במרכז הרפואי איכילוב וחברה בסגל המחלקות לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת תל אביב.
