בית הדין לעבודה הורה למדינה לשלם למורה-גבר "תוספת אם" בגובה 10% משכרו כפי שמקבלות מורות אימהות. השופטת מיכל לויט קבעה בהחלטה כי התובע, המורה יוסף יורם שטרנליב, עומד בכל הקריטריונים לקבלת התוספת, שיעור משרה 80%, בנות ילידות 1993, 1997 והעובדה כי אשתו העובדת בענף היהלומים, אינה זכאית לקבלת תוספת או קיצור שעות. היא הוסיפה כי מניעת התוספת משטרנליב בשל היותו גבר מהווה "אפליה פסולה".
זכות שבהורות אינה זכות לעובדת בתביעה לבית הדין טען שטרנליב באמצעות בא-כוחו, עו"ד כנעני שמעון, כי עובדת הוראה בהיקף משרה זהה לשלו, שהינה אם לילדים עד גיל 14, מקבלת "תוספת אם" בגובה 10% משכרה. לפיכך, אי-תשלום התוספת לאב, עובד הוראה, מהווה "אפליה על-פי חוק שכר שווה לעובד ועובדת" ואפליה פסולה מחמת מין. עוד טען כי על-פי הפסיקה, נקבע שתוספת אם ותוספת מעונות הינן "זכות הורית", כהגדרתה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. יתרה מכך, "זכות שבהורות" ניתנת ל"תא משפחתי" ואינה זכות יתר המוענקת לעובדת. בהקשר זה טען שטרנליב כי אשתו המועסקת בענף היהלומים במשרה מלאה אינה זכאית לתוספת או לקיצור שעות עבודה.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את טענת שטרנליב והורה לשלם לו את התוספת. השופטת קבעה כי שטרנליב עומד בקריטריונים לקבלת התוספת וכי "אי-הענקת זכות ל'תוספת אם' לתובע רק בשל היותו עובד הוראה-אב, סותרת את עקרון השוויון ומהווה הפליה פסולה". היא הדגישה כי אי-הענקת הזכות לשטרנליב "עומדת בניגוד לתכלית החקיקה והפסיקה לאפשר זכות שבהורות לתא המשפחתי כיחידה אחת וליתן לבני הזוג לחלק ביניהם את נטל ההורות באופן הנראה להם לנכון".
המדינה אינה משלמת משנת 2001 השופטת חשפה במהלך הדיון כי למעשה המדינה הייתה אמורה להעניק "תוספת אם" לגברים מורים כבר משנת 2001, ולמרות שני חוזרים שהפיץ משרד החינוך בנושא, בשנת 2001 ובשנת 2004, המחייבים מתן התוספת, "בפועל לא נעשה כל שינוי אופרטיבי שכן העניין הועבר לנציבות שירות המדינה לצורך קבלת הנחיות. לא יכולה איפוא להיות מחלוקת כי החל ממתן פסק הדין בעניין סעדון (בשנת 2001) המדינה ידעה כי יש להעניק למורים גברים העונים לקריטריונים 'תוספת אם' ולא עשתה כן".
בהחלטה קבעה השופטת כי שטרנליב זכאי לתוספת אם בסך 356.06 שקלים לחודש מתאריך 30.9.01 ועד ליום מתן פסק הדין, היינו - 33,470 שקלים. עוד כתבה כי "התובע זכאי ל'תוספת אם' בין אם באמצעות קיצור יום העבודה ובין אם באמצעות תשלום תוספת שכר בשיעור 10% משכרו המשולב, מיום מתן פסק הדין ועד למלאת בתו השנייה 14 שנים". בית המשפט חייב את המדינה בשכר טירחת עורך דין של התובע 6,500 שקלים.
