"ב-22 ביולי סיכמנו באמצעות אנגלו-סכסון עסקה לקניית וילה במוצא ב-2.38 מיליון שקל, אך המתווכת הביאה לאחר מכן קונה אחר ב-2.5 מיליון שקל, ונאלצנו לשלם מחיר גבוה מהמוסכם" – טוענים חיים ומרים כהן מירושלים. הם דורשים, באמצעות בית המשפט, פיצוי של 157 אלף שקל. בתביעה זו עדיין לא הוגש כתב הגנה.
בני הזוג כהן הגישו ביום א' (9.8.09) תביעה משפטית בבית משפט השלום בירושלים על הסכום שצוין, נגד חברת אנגלו-סכסון, בשליטת אפריקה-ישראל, ונגד המתווכת ברברה הלר ממבשרת ציון, שהייתה פעילה בעסקה יחד עם שתי עוזרותיה.
חיים כהן היה בעבר חבר מועצת עיריית ירושלים, מועמד מספר 4 ברשימתו של ראש העיר לשעבר אהוד אולמרט. הוילה במוצא נמצאת בבעלות אמו של מנכ"ל מלון דן פנורמה אילת, ליאור מוצ'ניק, שהיה הרוח החיה במו"מ. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד מיכאל דבורין ממשרד בם-דבורין-כהן.
בני הזוג כהן אומרים בכתב התביעה, כי ב-15 ביולי ביקשו מהלר לאתר להם וילה במבשרת ציון, מוצא או בית זית. נחתם הסכם לתיווך באיתור וילה, ובני הזוג כהן התחייבו לשלם דמי תיווך בגובה 1.5% משווי העסקה.
למחרת, 16 ביולי, הפנתה אותם המתווכת לוילה של מוצ'ניק במוצא עילית. הזוג כהן ביקר בוילה והביע עניין ברכישתה. הלר העריכה שהמוכרים ידרשו 2.4 מיליון שקל. כהן הציע 2 מיליון שקל, ומוצ'ניק ירד (כנראה) ל-2.3 מיליון שקל. לאחר מכן הייתה שיחה טלפונית בין המוכר לקונה, וסוכם מחיר של 2.35 מיליון שקל. כהן הסכימו למחיר זה. נקבעה פגישה בין הצדדים ל-22 ביולי, במלון דן בתל אביב, כדי לחתום על ההסכם (מוצ'ניק הסביר שזה התאריך המוקדם ביותר שהוא יכול להגיע מאילת לת"א).
יום לאחר מכן, יום ו', 17 ביולי, הודיעה רחל - עובדת במשרדה של הלר – לחיים כהן, שקיבלה הצעה לקנות את הוילה ב-2.4 מיליון שקל. כהן: "נדהמנו. סיכמנו את פרטי העיסקה עם מוצ'ניק, ולא ייתכן שאנגלו סכסון תמשיך להביא קונים ולהתנהג כאילו אין עסקה". לבסוף, אומר כהן, הוא נאלץ לחזור ולעלות ל-2.4 מיליון שקל, כדי שיוכל לקנות את הוילה.
ביום א', 19 ביולי, הודיעה הלר לכהן כי מוצ'ניק החליט ביזמתו להוריד את המחיר ל-2.38 מיליון שקל, כדי לא לגרום אי-נעימות לכהן. עורך דין מטעמו של מוצ'ניק הבטיח לשלוח זכרון דברים בדואר אלקטרוני. אלא שזכרון הדברים לא הגיע באותו יום, וגם לא למחרת, 20 ביולי. כהן אומר כי טילפן מספר פעמים למשרדו של העו"ד, אך הדבר לא הועיל.
ביום ב', 20 ביולי, אחר-הצהריים, התקשר עוה"ד של מוצ'ניק והודיע, שתמי - עובדת אחרת של הלר – התקשרה אתו והודיעה, שיש קונה אחר ב-2.5 מיליון שקל. כהן: "הייתי המום. טילפנתי להלר ושאלתי אותה איך יתכן שהיא ממשיכה להעביר הצעות למוכרים, למרות שהעסקה סגורה. הלר טענה שתמי פעלה מאחורי גבה. אמרתי לה שהתנהגותה יותר מתמוהה".
ביום ד', 22 ביולי, ב-10:30 בבוקר, סיכם כהן שהוא קונה את הוילה במחיר שנקבע, 2.38 מיליון שקל. שעתיים וחצי לאחר מכן, ב-1 בצהריים, נפגשו הצדדים במלון דן תל אביב, כפי שסוכם, ואז התברר שמוצ'ניק קיבל הצעה ב-2.5 מיליון שקל, והוא מוכן למכור את הדירה לכהן – אבל במחיר זה. כהן אומר שלא הייתה לו ברירה אלא לשלם.
עו"ד דבורין מביא שורה של תקדימים משפטיים המוכיחים, לדבריו, כי לאחר שהצדדים ומשרד התיווך סיכמו עיסקה ב-2.38 מיליון שקל, ומאחר שהיה חוזה תיווך חתום בין כהן למתווכות, אסור היה למשרד התיווך להביא הצעות חדשות וגבוהות יותר. הוא אף אומר, כי פעילות המתווכות של אנגלו-סכסון בעסקה זו הייתה בניגוד לחוק המתווכים.
אי לכך, תובע כהן מאנגלו-סכסון ומברברה כהן 157 אלף שקל, המייצגים את המחיר העודף (לדעתו) ששילם, ואת דמי התיווך שהיה אמור לשלם, 37 אלף שקל. הוא מבקש פסק דין הצהרתי שיקבע, שלאור התנהגות אנגלו-סכסון, הוא פטור מתשלום דמי התיווך.
בתביעה זו לא הוגש עדיין כתב הגנה. אפשר להעריך, שאנגלו-סכסון והמתווכת הלר יטענו, שכל עוד לא נכרת הסכם בכתב למכירת הוילה, אין עסקה, כפי שקובע חוק המקרקעין, ולכן זכותם לנהל מו"מ עם כמה קונים-בכח. בית המשפט עשוי להכריע בשאלה עקרונית, האם חתימת חוזה תיווך מחייבת את המתווך לכבד סיכום בעל-פה על עסקה, שהושג בתיווכו, ולא להביא קונה-בכח נוסף. תיתכן גם מחלוקת עובדתית על מהלך העניינים כפי שתואר לעיל.
