מספר מקרי המוות מסרטן יורד בהתמדה בשלושת העשורים האחרונים. ולמרות שאנשים צעירים יותר סובלים מהירידה התלולה ביותר, השיפור במצב זוהה בקרב כל קבוצות הגילאים.
המאמצים שנעשו במלחמה בסרטן, ניסיונות המניעה, האבחון המוקדם והטיפולים הטובים יותר, מתבטאים בהישגים עצומים, אך הישגים אלו לעיתים קרובות לא זוכים להערכה ציבורית בגלל הדרך בה מדווחים הנתונים. אלו דברי אריק קורט, ד"ר לרפואה, שסיים את המחקר בזמן שהיה מועסק כמדען במוסד למחקר "וואן אנדל" שבמישיגן.
הוא ועמיתיו גילו כי בקרב אנשים שנולדו לאחר 1925, זוהתה ירידה בתמותה מסרטן בכל קבוצות הגיל. אצל קבוצת הגיל הצעירה ביותר נראתה הירידה התלולה ביותר - 25.9% לעשור, אך אפילו בקבוצות הגיל המבוגרות ביותר נראתה ירידה של 6.8% לעשור.
הציבור שומע לעיתים קרובות על שיעור היקף המחלה, הממשיך לעלות בסוגים שונים של סרטן, או על שיעור התמותה, זאת במקביל לארגון הבריאות העולמי (WHO) שעומד בתוקף על כך ששיעור התמותה מסרטן יעלה על שיעור התמותה ממחלות לב עד שנת 2010. שני החישובים הללו מדויקים, לדברי קורט, אך הם עוסקים בשאלה הלא נכונה, משום שהסטטיסטיקות של ארגון הבריאות העולמי עלולות להטעות.
לדברי ריצ'רד סברסון, אפידמיולוג בתחום הסרטן וחבר המחלקה לרפואת משפחה ומדעי הבריאות באוניברסיטת מיין, שסקר את הדוח עבור "Cancer Research", התמותה היחסית מחושבת בקבוצות של 100, וכאשר מחשבים תמותה יחסית מתחילים בהנחה שכל אחד מת ממשהו בסופו של דבר, ולכן מתייחסים ל-100 מקרי מוות, ומחשבים, על בסיס תעודות הפטירה, ממה מתו אותם אנשים.
מספר מקרי הסרטן יעלה על מספר מקרי מחלות הלב כגורם לתמותה בשנת 2010, משום שהן שיעור מחלות הלב והן שיעור הסרטן נמצאים בירידה ושיעור התמותה ממחלות לב נמצא בירידה מהירה יותר. ולמרות ששכיחות הסרטן אומנם נמצאת בעלייה, שיעור התמותה שיורד בכל קבוצות הגיל מצביע על ההשפעה שיש לטיפולים ולבדיקות סריקה טובות יותר.
לדברי סברסון, בסרטן בגיל הילדות במיוחד, הרופאים מסוגלים לעשות דברים מדהימים במקרים של לוקמיה ולימפומה. בעבר, סוגי סרטן אלו היו גזר דין מוות ואילו כיום ניתן לרפא רבים מסוגי סרטן אלו.
