בפרס האוצר לשנת 2009 מטעם משרד התרבות זכה גדעון עפרת.
עפרת יקבל פרס העומד על 50,000 שקל. הפרס נועד להביע הערכה והוקרה לעבודת האוצר המקצועי, לסייע לו להתמקד ולהעמיק בתחום מחקרו ובכך לתרום להקמת תערוכות מקצועיות ומצטיינות בחללי התצוגה בארץ. פרס האוצר מוענק זו השנה החמישית על-ידי משרד התרבות והספורט.
ועדת השיפוט לבחירת פרס האוצר לשנת 2009 אשר כללה את השופטים: נעמי אביב (יו"ר), נעמה ברוש, רותי דירקטור, עדנה מושנזון, עירית ציפר ועידית עמיחי כמשקיפה מטעם משרד התרבות והספורט, התכנסה בתחילת השבוע ובחרה בגדעון עפרת מתוך רשימה של 14 מועמדים.
פרס האוצר שנוסד בשנת 2005 נועד לתקן עוול היסטורי כלפי מקצוע האוצרות ולבסס את תחום האוצרות כתחום מחקר ויצירה הזקוק לעידוד, זכאי להכרה וראוי לתמיכה. על העלייה בפופולריות של התחום יעידו בתי הספר הרבים והחדשים המציעים לימודי אוצרות, לימודים המוגבלים בדרך כלל לבעלי תואר ראשון ומעלה.
נימוקי השופטים "בבואנו להעניק את פרס האוצר לשנת 2009 החלטנו פה אחד כי המועמד הראוי ביותר יהיה זה שהכתרתו תכבד את הפרס לא פחות משהפרס יכבד אותו. עוד אמרנו כי יש אוצרים רבים וטובים שעושים את עבודתם מתוך מחויבות גבוהה ומקצועית, אבל, מעטים הם אלה שאפשר לומר עליהם כי השכילו להאציל זוהר, עומק, ידע והשראה על מקצוע האוצר. ד"ר גדעון עפרת נמנה על מעטים אלה, שהתוו דרך ופילסו נתיבים מקוריים אל האמנות הישראלית לדורותיה.
"עפרת (יליד 1945) הקדיש את חייו ללימוד ומחקר בפילוסופיה ואמנות ולקידומה של האמנות הישראלית. במהלך שנים אלה עסק בהוראה, בכתיבה, בחשיפה של אמנים וביוזמות אוצרותיות. מאחוריו עשרות ספרים וקטלוגים ומאות מאמרים. גוף הידע שהעמיד עד כה, התערוכות והסוגיות העקרוניות שליבֵּן, מהווים מקור עשיר להתייחסות ולציטוט בעבודותיהם של אוצרים, חוקרים ותלמידי אמנות. מעבר לתרומתו המכרעת לעצם סיפורה והגדרתה של האמנות הישראלית, אפשר לומר שהוא השתתף בכינונה ממש.
"כבר ספרו הראשון והשאפתני 'הגדרת האמנות' (הקיבוץ המאוחד, 1975), המבוסס על עבודת המחקר שלו באסתטיקה לתואר דוקטור בפילוסופיה, נהפך ללקסיקון חיוני המשמש עד היום אמנים ושוחרי אמנות המבקשים לדעת אמנות מהי וכיצד הגדירו אמנים והוגים את האמנות לאורך ההיסטוריה המערבית. הספר המרתק מוביל את הקורא אל ההגדרה האחרונה והרלוונטית שהוצעה על-ידי מרסל דושאן בעשור השני של המאה העשרים, הגדרה שעד היום לא פג תוקפה, לאמור: "אמנות היא כל מה שמוצג בנסיבות הזמנה אמנותיות".
"אל ספר זה הצטרפו עד מהרה ספרים רבים ובהם: "השיפוט האמנותי" (1978, זוכה פרס מוזיאון ישראל); "סיפורה של אמנות ישראל" (ביחד עם דורית לויטה ובנימין תמוז, מסדה 1980); "כאן" (1984); "אברהם אופק: בית" (ספריית פועלים, 1986); "בצלאל החדש" (1987); "עם הגב לים" (1982); "שלום סבא" (1994); "נמרוד בתפילין" (1996); "בצלאל – 100 שנה" (3 כרכים, בעריכה משותפת עם דוד טרטקובר); 60 שנות אמנות בישראל, העשור הראשון 1958- 1948" (יחד עם גליה בר- אור, הוצאת המשכן לאמנות, עין חרוד), ועוד רבים.
"בכל התערוכות, המאמרים והקטלוגים נגע בכל תחום באמנות הישראלית – בציור ורישום, בפיסול ובהדפס, כמו גם באמנויות השימושיות – בקרמיקה, בצורפות מתכת, בטקסטיל, בגרפיקה שימושית ובעיצוב כתב, והעמיד אותו בהקשרים אמנותיים-תרבותיים רחבים, הנארגים לנושאים משמעותיים ויסודיים, כמו: יהדות, ישראליות, מיתוס, אדמה, מקום, שיבה, זהות, ספר ונוף.
"עפרת אצר מאז שנות השבעים פסטיבלים של מיצגים (בבית האמנים בתל אביב), שהתרחבו לסדרות רבות של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, רובן חדשניות, רעננות ומפתיעות, כמו: אירועי הפיסול בתל-חי, שתי ביאנלות בונציה (1993 – פרויקט "החממה" של אביטל גבע; 1995 – "ארכיון הספרייה הלאומית" בהשתתפות יהושע נוישטיין, אורי צייג והסופר דוד גרוסמן), וחמש תערוכות מאלפות ב"זמן לאמנות", מרכז לאמנות ישראלית שפעל בתל אביב ביוזמתו, בניהולו האמנותי ובאוצרותו.
"פרס האוצר 2009 מוענק לגדעון עפרת על תרומתו החשובה למחקרה, מיפויה וכתיבתה של האמנות הישראלית, על תרומתו למוסד האוצרות הישראלי, על ניסיונו להרחיב את גבולות התחום והגדרותיו, ועל יציקת תוכן, אנרגיה ומעמד של יוצר לתפקיד האוצר."
