בית משפט בתל אביב הורה (יום ג', 25.8.09) ללקוח של בנק דיסקונט להחזיר לבנק סכום של 18 אלף שקלים בגין אי-החזר הלוואה מלפני 20 שנה. השופט
מנחם קליין דחה את דרישת הבנק להחזר מלא של ההלוואה, סכום של כ-30 אלף שקלים וקבע כי יש להתחשב בנזק הראייתי שנגרם ללקוח בשל שיהוי בתביעה במשך 20 שנה.
החוב תפח מדובר בפרשה שהחלה כשאהרון ווהבה קיבל בשנת 1992 הלוואה בגובה 18 אלף שקלים. ווהבה לא עמד בהחזר ההלוואה, וחובו תפח לסכום של כ-30 אלף שקלים. לאחר ניסיונות לתבוע את החזר החוב הגיש הבנק תביעה.
ווהבה טען מצידו כי על החוב חלה התיישנות. כמו-כן טען כי בשל חלוף הזמן נגרם לו "נזק ראייתי". נזק זה מנע ממנו להוכיח טענותיו כי היו סיכומים לקיזוז החוב מקופת גמל ולסגירת סכומים שונים בתוכניות חיסכון ופקדונות.
מניעות להשגת ראיות בית המשפט קיבל חלקית את התביעה של הבנק וקבע כי אין התיישנות בשל הליך משפטי שהתקיים במשך השנים. עם זאת, ללקוח נגרם נזק ראייתי בשל השיהוי, "מניעות להשיג ראיות רלוונטיות להצדקת עמדתו". לפיכך יש לקזז מהתביעה את אומדן בית המשפט בקשר לנזק הראייתי שנגרם ללקוח. "מן הראוי להפחית את הנזק הראייתי שנגרם ללקוח עת נמנע ממנו לחלוטין להוכיח את טענות הקיזוז והתניית שירות בשירות שהועלו, עד לגובה הפיקדון שהופקד בבית משפט".
בית המשפט הורה להעביר לבנק את הפיקדון, 18 אלף שקלים "לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הבנק כלפי הלקוח".