טיפול בסרטן השד בעזרת טיפול תרופתי הורמונלי כמו הטמוקסיפן מוריד את הסיכון למוות מהמחלה, אך מחקר חדש הראה כי הוא נושא עימו סיכון מסויים.
למרות ששימוש ארוך טווח בטמוקסיפן בקרב חולות ששרדו את סרטן השד מוריד את הסיכון שלהן לפתח סוג שכיח יותר ופחות אגרסיבי של סרטן שד שני, השימוש בו נמצא גם קשור לעלייה גבוהה יותר מפי ארבעה של סוג אגרסיבי וקשה לטיפול של סרטן בשד השני (לא זה שבו התגלה הגידול הראשוני).
חוקרים במרכז לחקר הסרטן 'האצ'ינסון' שבסיאטל, השוו בין חולות סרטן שד שקיבלו את התרופה חוסמת האסטרוגן טמוקסיפן לבין אלו שלא קיבלו אותה. הם גילו כי התרופה קשורה לירידה של 60% לסרטן שד שני חיובי לקולטני אסטרוגן - הסוג השכיח יותר, שמגיב לטיפול חוסם אסטרוגן.
אך השימוש בטמוקסיפן העלה את הסיכון לסרטן שד שני שלילי לקולטני אסטרוגן ב-440%, נתון מדאיג בהתחשב בכך שמדובר בהערכת סיכויים גרועה יותר במקרים של גידול שלילי לקולטני אסטרוגן, שהוא גם קשה יותר לטיפול.
הממצאים מאשרים מחקר קודם שנערך על-ידי אותם חוקרים. למחקר הקודם היו מספר מגבלות, כמו לדוגמא, לא היה מידע על משך הטיפול בטמוקסיפן. המחקר הנוכחי, לעומת זאת, גדול יותר ומבוסס על נתונים מפורטים יותר. כמו-כן, זהו המחקר הראשון שתוכנן ספציפית לקבוע אם השימוש בטמוקסיפן בקרב חולות סרטן שד ששרדו את המחלה משפיע על הסיכון שלהן לסוגים שונים של סרטן שד שני.
המחקר החדש בחן את ההיסטוריה של השימוש בטמוקסיפן בקרב 1,103 נשים ששרדו את סרטן השד, שאובחנו תחילה עם סרטן שד חיובי לאסטרוגן והיו בין הגילאים 40 ל-79. 369 מבינהן פיתחו סרטן שד שני. כמעט כל הנשים שבמחקר שקיבלו טיפול הורמונלי השתמשו בטמוקסיפן.
למרות שהמחקר מצביע על קשר חזק בין שימוש ארוך טווח בטמוקסיפן לעלייה בסיכון לסרטן שד שני שלילי לאסטרוגן, הוא אינו טוען כי נשים ששרדו את סרטן השד צריכות להפסיק לקחת טיפול הורמונלי כדי למנוע את הישנות המחלה.
ברור כי לתרופות חוסמות אסטרוגן כמו הטמוקסיפן יש יתרונות רפואיים חשובים, וכי הן הביאו לשיפור גדול בשיעור ההישרדות מסרטן השד, הדגישו החוקרים, אך ציינו גם כי לטיפולים אלו ישנם סיכונים ואחד מהסיכונים הוא עלייה בסיכון לסרטן שד שני שלילי לאסטרוגן. למרות זאת, היתרונות של הטיפול מוכחים ורופאים צריכים להמשיך להמליץ על טיפול הורמונלי לחולות סרטן שד שהוא יכול להועיל להן.