מרצל פריץ, גיסו חיים הרוש ובנו יניב פריץ מכרו מוצרי גלידה, באמצעות אחרים, בחוף הים באזור ט"ו באשדוד. לטענתם, הכספים נועדו לסייע לאלמנתו של אחיו של הרוש וילדיה לאחר שהאח שהלך לעולמו, עסק במכירת גלידה בחוף במשך מספר שנים, בהסכמה בשתיקה מצד הרשות המקומית, לצורכי שיקומו.
בכתב האישום שהוגש כנגד שלושתם נטען שבשני מועדים שונים: 25.7.08 ו-15.8.08 - התמקם שוטר מוסווה, משה פריינטה, עם רכב לממכר מוצרי מזון וגלידה, בפתחו של החוף, באזור ט"ו, במסגרת פעילות משטרתית סמויה, לצורך בדיקת תופעה של סחיטה באיומים כנגד רוכלי מזון המגיעים למקום.
מרצל פריץ, שהגיע לחוף במועד הראשון, פנה לפריינטה ודרש ממנו לעזוב את המקום ולחדול ממכירת מוצרים, בטענה שהחוף "שלו", והבהיר לו כי "יהיו בעיות" אם לא יציית להוראתו. בשעה מאוחרת יותר, כאשר הבחין שפריינטה לא עזב את המקום, החל לדפוק על הדופן האחורית של רכבו, והזעיק את הרוש למקום. כשהרוש הגיע לחוף, החל מרצל פריץ לקלל את פריינטה, ואיים ש-"יזיין אותו", והניף לכיוון פניו מברג בצורה מאיימת. הרוש התקרב לפריינטה ואמר לו בתקיפות: "הוא אמר לך לעוף מפה, ולא הבנת את זה".
במועד השני הגיע יניב פריץ לחוף ודרש מפריינטה שיעזוב את המקום, ולאחר זמן קצר, משהבחין כי זה עדיין שוהה במקום, אמר לו "לעוף מהמקום", וכי אביו ודודו אמרו לו "לא לבוא לפה". הרוש הגיע אף הוא למקום, פנה לפריינטה וחזר על כך ש"החוף שלהם", וכי נאמר לפריינטה שלא להגיע למקום. יניב פריץ היכה ברכב באמצעות מוט שאחז בידו.
המדינה: להענישם במאסר ממשי שלושת הנאשמים הודו בעובדות אלה במסגרת כתב אישום שתוקן, והורשעו בבית משפט המחוזי בבאר-שבע על-פי הודאתם, בעבירה של סחיטה באיומים. הרוש הורשע בנוסף, בעבירה של סיוע לסחיטה באיומים, הנוגעת לאירוע הראשון. שלושת הנאשמים היו נתונים במעצר בין ה-4.9.08-18.8.08. לאחר מכן שוחררו בתנאים מגבילים.
המדינה ביקשה להטיל עליהם מאסר ממשי, מאסר מותנה, ועונש כספי. "חומרת העבירות, מחייבת הטלת עונשים מרתיעים, ואין מקום לקבל את עמדת שירות המבחן לעניין הימנעות מהרשעתו של יניב פריץ. חיים הרוש לא נקט באלימות, אולם חיזק את ידם של הנאשמים האחרים, ולחובתו עומד גם עברו הפלילי".
סניגורם של הנאשמים טען שהם פעלו לטובת קרובת משפחתם והמשטרה פעלה בדרך פרובוקטיבית, וגרמה לתגובה רגשית מצדם. "הנאשמים לא פעלו בדרך של אלימות, והאיומים שהושמעו לא היו חריפים, וקודם להם התבקש השוטר ב'דרך יפה' לעזוב את המקום. המברג הוחזק בידיו של מרצל פריץ באקראי, לאחר שעסק בתיקון רכבו והמוט שאחז יניב פריץ, היה עשוי מפלסטיק. בסופו של דבר לא צלחו מעשי הסחיטה, ומאז האירוע הנאשמים לא עוסקים במכירת גלידות".
"אין עסקינן בעבריינים מובהקים" השופט יורם צלקובניק גזר על כל אחד מהנאשמים 18 חודשי מאסר, מהם 6 חודשים לריצוי בפועל. היתרה מותנית למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעברו עבירה בה הורשעו, או כל עבירה של איומים או אלימות כנגד הזולת. "ניתן לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות אם יימצאו הנאשמים מתאימים לנשיאת עבודות שירות, על-פי חוות דעת הממונה". כמו-כן על כל אחד מהנאשמים הוטל קנס בסך של 8,000 שקל או 7 חודשי מאסר תמורתו.
"מעשי סחיטה הנועדים להלך אימים על הזולת ולכפותו להיענות לדרישות עברייניות המופנות אליו, מצדיקים בדרך כלל הטלת ענישה מחמירה, והדברים ידועים. חומרת מעשיהם של הנאשמים אינה מבוטלת, נוכח האיומים שהושמעו על ידם והשימוש שעשו מרצל פריץ ויניב פריץ במברג ובמוט, כדי להרתיע את פריינטה, ועירובו של הרוש בשני המקרים. נוכח סוג עבירה חמור זה, החשיבות הציבורית העליונה בשירוש תופעות מעין אלה, ולנוכח השימוש הכוחני שעשה יניב פריץ, שחבט ברכבו של פריינטה לאחר השמעת איומים, אין מקום להימנעות מהרשעה בעניינו של נאשם זה, כפי שהוצע על-ידי שירות המבחן, והשיקולים הקשורים במקום עבודתו של הנאשם, אינם יכולים לגבור על השיקולים הנוגדים.
"עם זאת, אין עסקינן בעבריינים מובהקים, בעלי אגרוף, שפעלו במסגרת התופעות החמורות המוכרות של סחיטת דמי חסות, השתלטות בריונית על עסקי הזולת, או נקיטה בדרכים אלימות או מאיימות חריגות... הנאשמים שהפעילו במשך תקופה לא מבוטלת 'עסק צדדי' של מכירת מוצרי גלידה בחוף הים, הגיבו אומנם בדרך מאיימת, שנועדה להרתיע אחרים לפלוש לטריטוריה המסחרית בה קנו 'חזקה' במשך שנים, ואולם כפי שעלה מכתב האישום, נראה כי היה מדובר באקטים ספונטאניים נוכח ה'התגרות העסקית' הפתאומית בחודשי הקיץ בה מצויה הייתה הפעילות בשיאה. הנאשמים השמיעו איומים אולם בסופו של דבר, נראה כי לא הייתה כוונת מימוש בצידם, והאמצעים הפסולים שנקטו לא היו מצויים במדרג חומרה גבוה", דברי השופט.