אסף גולני תבע את עיריית ירושלים בבית משפט לתביעות קטנות בעיר לאחר שסירבה לבטל דוח שלא קשור אליו. מכתב התביעה עלה שביום 29.3.05 פקח של העירייה נתן דוח על סך 100 שקל לרכב מסוג רנו בצבע לבן שמספרו: 16-738-33 לאחר שחנה ברחוב ארלוזרוב 20 בירושלים. לדברי גולני, הוא מצא את הדוח מודבק לשמשת מכוניתו ולא בדק את התאמת מספר הרכב למס הרישוי של רכבו. "ברשותי מדבקה המתירה לי לחנות באותו אזור שהוא מקום מגוריו מה גם שזו לא הפעם הראשונה שמודבקים לרכבי דוחות שגויים".
גולני פנה לעיריית ירושלים במכתב מיום 13.4.05 וביקש לבטל את הדוח בהסתמך על המדבקה וניסח את המכתב כאילו שדובר בדוח שלו. רק ביום 18.6.06, כשפנה לתובע העירוני, הסביר שדובר במספר רישוי של רכב אחר והוא אינו מצליח לקבל ממשרד הרישוי אישור לבעלות ברכב שמספרו נרשם בדוח. ביום 19.6.06 התקבל ממשרד הרישוי מכתב בו צוין שגולני מעולם לא היה רשום כבעלים של הרכב שמספרו נרשם בדוח.
ביום 21.6.06 קיבל גולני מכתב ממחלקת גביית חובות בעיריית ירושלים שהנושא הועבר לבדיקת התובע המשפטי ובינתיים גביית הקנס מעוכבת. ביום 22.1.07 נשלח לגולני מכתב ממנו עלה שהדוח הוסב על שמו מאחר שפנה בדרישה לבטל את הדוח. על כך אמר השופט כרמי מוסק שדן בתיק: "חלק זה של התשובה אינו מתיישב עם המציאות כפי שהיא עולה מאישור משרד הרישוי. משהמציא התובע אישור ממשרד הרישוי כי מעולם לא היה הבעלים של הרכב, היה על הנתבעת לפעול בהגינות המחייבת רשות ציבורית ולבטל מיד את הדוח. הנתבעת מנסה באותה תשובה, וכך גם עמדתה כיום, 'לתפוס' את התובע במכתבו הראשון, כאילו הודה בכך שהדוח ניתן לרכב השייך לו. צר לי כי הנתבעת בחרה לנהוג כך".
בחזרה לגולני: כשפנה שוב לעירייה ביום 1.3.07 ופירט את השתלשלות העניין, הדבר לא עזר לו. וכעבור שנתיים נענה במכתב מיום 22.1.09, בו נדרש לשלם את הדוח. גולני, שחשש שיופעלו נגדו אמצעי גבייה, כפי שאיימה העירייה במכתב האחרון, שילם את סכום הקנס המקורי ותוספת פיגורים בסך של 180 שקל. בכתב התביעה ביקש להשיב לו את הסכום ששילם בתוספת פיצוי עבור טרחה ועוגמת נפש.
השופט כרמי מוסק, שכאמור דן בתביעה, מתח ביקורת נוקבת על עיריית ירושלים: "לא מצאתי הצדקה כלשהי להתנהגות הנתבעת מלבד ניסיון ציני לנצל את טעותו הראשונית של התובע שנעשתה מתוך שגגה ובתום לב. בפני הנתבעת היו מונחים כל המסמכים הנדרשים כדי לבטל את חיוב התובע בקנס עבור דוח שניתן לרכב אחר שאין לתובע קשר עמו. סבורני, כי במקרה זה, ראוי לחייב את הנתבעת בסכום הוצאות שישקף את הסתייגותו של בית המשפט מהתנהגותה.
"הנתבעת טענה כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. לצורך כך צירפה פסקי דין שדנו בבקשות תובעים לביטול קנסות או הצהרה כי הקנס שהוטל יתבטל וכדומה. סבורני, כי התביעה שלפני היא תביעה כספית, להשבת סכום שהוצא מהתובע שלא כדין, כאשר למעשה הנתבעת התעשרה שלא כדין על-חשבון התובע, תוך שהיא מאלצת אותו תחת איום כי יינקטו נגדו הליכי גבייה לשלם לה סכום כסף שכלל לא הגיע לה. לפיכך, יש לקבוע כי מדובר בתביעה כספית, ולבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בה".
בסופו של דבר, חייב השופט את עיריית ירושלים להשיב לגולני את הסך של 180 שקל והטיל עליה לשלם לו הוצאות בסך של 4,000 שקל.
