ציפי ואבי הרצשטרק תבעו את שכנתם, רבקה ידלין (נתבעת 1), ואת חברת איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (נתבעת 2), בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שתנור הסקה בדירתם ניזוק עקב הצפת מים שמקורה בנזילה ממערכת ההסקה של ידלין.
טכנאי שתיקן את מערכת ההסקה בדירתה של ידלין, תוך מספר ימים, הבהיר שלאחר שהמחסן נוקז מהמים הוא החליף את החלק הטעון תיקון ותיקן את הנזילה. על כך אמר השופט מוסק כרמי, בפסק הדין: "בנסיבות אלה לא מצאתי דופי בהתנהלות הנתבעת 1 שפעלה תוך זמן קצר יחסית ודאגה לתיקון התקלה במערכת ההסקה שלה".
נתבעת 2 טענה שאין להטיל עליה חבות מאחר שהתנור של התובעים והמבער שניזוק, הותקנו נמוך מאוד ונשקו לרצפת המחסן, "ואילו התנור והמבער בדירת התובעים היו מותקנים גבוה יותר, כפי שמחייב התקן, הנזק היה נמנע". אלא מה? שמתמונת חדר ההסקה, עלה שגם התנור של ידלין הותקן באופן זהה, היינו ללא הגבהה מרצפת המחסן.
בפסק הדין קבע השופט: "לא הוגש לפני תקן מחייב כלשהו להתקנת תנורים מסוג זה, מה עוד שהבניין נבנה לדברי התובעים בשנות ה-60 וספק אם אז היה תקן מחייב כלשהו לעניין גובה התקנת תנורי הסקה או מבערים".
לדבריו, על הנתבעים לפצות את התובעים בעבור הנזק הישיר שהוכח בחשבונית על סך של 600 שקל שהוצאה תשעה חודשים לאחר אירוע ההצפה בגין תיקון המבער. "לא ברור לי מדוע השתהו התובעים בתיקון המבער וחיכו 9 חודשים. לפיכך, מעבר לסכום זה, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בסכום נוסף כלשהו מלבד הוצאות המשפט ושכר טירחת שמאי". השופט חייב גם את הנתבעים בסך נוסף של 900 שקל עבור הוצאות המשפט.
