עורך דינו של ולדימיר גורביץ הגיש בשם לקוחו ערעור לבית משפט המחוזי בתל אביב על פסק-דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב שהרשיע את גורביץ בנהיגה בשכרות, בקלות ראש ובסירוב להיבדק בדיקת דם, והוטלו עליו עונשים שונים. במהלך הדיון בבית משפט לתעבורה עזב גורביץ את הארץ. בקשת עורכי דינו להתלות את ההליכים נגדו נדחתה ובית המשפט לתעבורה נתן הכרעת-דין בהיעדרו וגזר את הדין, אף זאת בהיעדרו.
גורביץ לא התייצב לדיון בערעור בבית משפט המחוזי וסניגורו טען שהוא עדיין שוהה בחו"ל, שאין לו קשר איתו וגם לבני-משפחתו אין קשר איתו. הסניגור הודה, שאינו יודע את עמדתו של גורביץ לגבי הגשת הערעור, אולם חזקה עליו שהוא מעוניין בערעור למקרה שירצה פעם לחזור ארצה.
השופט זאב המר דחה את הערעור בנסיבות העניין. "לפי סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הדיון בערעור יהיה בפני בעלי הדין. אומנם בית המשפט מוסמך לדון גם בהיעדרו של בעל-דין, אולם בנסיבות העניין, כאשר המערער עזב את הארץ במהלכו של ההליך הפלילי, וכאשר לא ברור כלל אם הוא הסמיך את עורכי הדין להגיש את הערעור, ואם הוא מעוניין בו, אין כל הצדקה שבית המשפט והפרקליטות יקדישו מזמנם כדי לדון בערעור. בית המשפט העליון כבר פסק במקרה דומה, בעניינו של מערער שנשפט למאסר ועזב את הארץ ובשל כך לא התייצב לדיון בערעור - 'כמוהו כמי שזנח את ערעורו ודין ערעורו לביטול'".