פרקליטות המדינה הגישה (יום ב', 31.8.09) לבית המשפט העליות תגובה מקדמית לעתירה שהגישה תנועת אומ"ץ בדרישה לפתוח מחדש את תיק בל"ל נגד ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.
בתשובתה טוענת הפרקליטות כי דינה של העתירה להידחות הן משום שהוגשה כחצי שנה לאחר החלטת פרקליט המדינה לסגור את תיק החקירה נגד אולמרט שנחשד בהטיית ההליך למכירת מניות בנק לאומי לטובת קבוצה שבה היה חבר ידידו פרנק לואי והן משום שחלק מן הטענות העולות ממנה מנותקות מן הממצאים של חקירת המשטרה.
"לאחר פרסום ההחלטה לא עשתה העותרת דבר. היא לא פנתה לפרקליט המדינה כדי לקבול על ההחלטה. היא אף לא עתרה נגד ההחלטה לבית המשפט הנכבד במועד הראוי. והנה, כחצי שנה לאחר קבלת ההחלטה, מופיעה העותרת עתה ומגישה עתירה נגד ההחלטה כאילו לא חלף זמן רב מעת שניתנה ומבלי הסבר כלשהו לעיתוי התמוה של הגשתה. לדעת המשיב דין העתירה להדחות על הסף, הן בשל השיהוי הרב בהגשתה והן לגופם של דברים", כתב בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, בתשובת הפרקליטות.
עוד הדגיש כי החקירה נפתחה על-רקע החשדות כאילו היטה אולמרט את הליך המכירה לטובת לואי ולטובתו בלבד, כאשר עוד קודם לכן הוא הביא לפרישתו של לואי מעסקת סיטי בנק כדי לאפשר לו לרכוש את גרעין השליטה כולו בתנאים נוחים. אכן, על בסיס הממצאים הראשוניים של החקירה ומעמדו הרם של הפונה למבקר המדינה, היה מקום לקיום החקירה. עם זאת, בחקירה לא נמצאו ראיות של ממש לחשדות האמורים.
"לא נמצא ביסוס ראייתי לכך שמשפחת לואי פרשה מעסקת סיטי בנק בעקבות הבטחה כביכול של אולמרט "לתפור" עבורה את מכירת גרעין השליטה, או בעקבות מידע שמסר אולמרט ללואי. אף הטענה כאילו אולמרט פעל לטובת הקבוצה, ורק לטובתה, אינה מבוססת בראיות. אולמרט קיבל את ההחלטות בעניין לאחר שקיים ישיבות רבות משתתפים עם כל המעורבים בהליך ועל בסיס גיבוי מקצועי להחלטותיו. כמו-כן לא נמצאו ראיות לכך כי אולמרט פעל על-פי תכתיבי הקבוצה כדי לדחוק מתמודדים אחרים מן ההליך", כתב עו"ד ליכט לבג"צ.
"לסיכום, דינה של עתירה זו להדחות על הסף בשל השיהוי הכבד שבהגשתה. אלא שגם לגופם של דברים אין בעתירה ממש. העתירה מבקשת כי בית משפט נכבד זה יתערב בהחלטה מבוססת ומנומקת המצויה בגרעין הקשה של סמכויות המשיב, אולם אין בה ולו טעם אחד שיצדיק סעד כה חריג. על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את העתירה על הסף ללא צורך בדיון בעל פה. כמן כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את העותרת בהוצאות המשיב, שיביאו לידי ביטוי את היעדר ההצדקה להגשת העתירה בעיקר בעיתוי שבו הוגשה".
