עמנואל איזנברג תבע את ירון זקהיים (נתבע 1) ואת מעבדות רפא בע"מ (נתבעת 2) בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שרכבו ניזוק. מכתב התביעה עלה שבעת שביצעו הנתבעים עבודות ריתוך במגרש חנייה בבניין המשרדים 'בית עופר' בו עובד התובע, נגרם נזק לשתי שמשות ברכבו. לדבריו, נתבעת 2 הזמינה עבודות ריתוך בחניון כדי להתקין עמודים ושרשראות לצורך ייחוד חלק מהחנייה לכלי רכב של החברה או עובדיה. "איש לא הודיע לי על ביצוע העבודות, לא ביקשו ממני להזיז את רכבי ובסוף יום העבודה ראיתי את הנזק שנגרם".
בכתב ההגנה טענו הנתבעים שהאחריות למקרה רובצת לפתחו של הרתך, יוסף נחמיאס, ומשכך, הגישו נגדו תביעה צד ג'. נחמיאס השיב להגנתו שביקש מהתובע להזיז את רכבו, אך הוא לא עשה כן וביקש לדחות את התביעה נגדו.
בפסק הדין קיבל השופט כרמי מוסק,את התביעה: "גם אם אקבל את גרסת הרתך, אין הדבר מצדיק את גרימת הנזק לרכב, אם אכן נגרם נזק שכזה עקב ביצוע העבודות. הנתבעים טוענים כי אין להם כל ידיעה בעניין זה, וכי האחריות לביצוע העבודה והנזקים אם נגרמו עקב כך, מוטלים על הרתך. לטעמי, האחריות חלה הן על מזמין העבודה והן על מבצע העבודה. על שניהם היה לוודא כי אין כלי רכב בקרבת מקום ביצוע הריתוך".
השופט הדגיש שהתובע לא הגיש חוות דעת שמאי שקובעת שיש צורך להחליף שתי שמשות ברכב והגיש צילום שימשה אחת, בו נראה חלק מהשמשה מושחר מפיח. "התובע לא תיקן את הנזק עד היום, לא החליף שמשות, זאת כדבריו בבית המשפט. בנסיבות אלה, סביר להניח כי כלל אין צורך בהחלפת השמשות וניתן לנקותן. מכל מקום, התובע לא הוכיח אחרת. לפיכך, לכל היותר, נגרם לתובע נזק קל ביותר של הצורך בניקוי השמשות או אחת מהן שצולמה. לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים 1-2 והצד השלישי לשלם לתובע סכום כולל של 300 שקל שישולם בחלקים שווים".
