עניין משפחתי? כשנתיים לאחר "פרשת הקללות" של תושבת חברון יפעת אלקובי, הורשע בעלה בעבירות של פזיזות ורשלנות לאחר שמנע מילדות פלשתיניות "מעבר בטוח" לבית הספר. השופטת חגית מאק קלמנוביץ כתבה בהחלטה כי כל שנדרש מאלקובי זה "המתנה של מספר שניות" כדי לאפשר להן לעבור בביטחה.
בית משפט השלום הרשיע (יום ה', 3.9.09) את הרב שלום אלקובי בעבירות של פזיזות ורשלנות, בשל חסימת דרכן של ילדות פלשתיניות על-ידי מכוניתו. מהאישום עולה כי הרב אלקובי נכנס לחניה בסמוך לתל רומיידה. באותה שעה יצאו שתי ילדות קטינות מביתן כדי ללכת לבית הספר. אלקובי נכנס לחניה כשהוא נוסע לאחור וכשהילדות עברו מול הרכב "התקדם לכיוונן בפתאומיות כך שהן נאלצו לחזור לאחור". אלקובי חזר על המעשה מספר פעמים "עד שהגיע חייל שעמד מול רכבו של אלקובי כדי לאפשר את מעבר הילדות, אולם הן חזרו לביתן".
תמרוני חניה אלקובי טען באמצעות בא-כוחו, עו"ד מירסקי, כי לא היה פסול במעשיו. לטענתו, מדובר היה בחניה במקום קשה "מקום צפוף שחונים בו מספר כלי רכב בעלייה תלולה ויש צורך בתמרונים". לשם כך, לטענתו, נסע מספר פעמים הלוך וחזור. "האירוע כולו ארך 20-15 שניות לכל היותר, ללא הפחדה של הילדות". הוא אף דחה טענות כי בעת האירוע צחקו הוא ונוסע עימו על הילדות, וטען כי הוא והנוסע צחקו ביניהם ללא קשר למתרחש בחוץ.
הילדות העידו כי הנהג לא פגע בהן אך טענו כי מצחוקו בעת האירוע הסיקו כי הדבר נעשה בכוונה. תמיכה לטענת הילדות התקבלה מעדות החייל במקום, אמיר לוי, שטען כי "נהג הרכב נסע קדימה ומנע מהן מעבר ואז הן הלכו אחורנית והנהג נסע רוורס וכאשר הבנות ניסו שוב ללכת, נהג הרכב שוב נסע קדימה וחסם להם את המעבר... ואז אני רצתי מהעמדה ונעמדתי מלפני הרכב ואז קראתי לבנות לעבור".
להמתין מספר שניות כאמור, בית המשפט הרשיע את אלקובי בעבירת פזיזות ורשלנות. השופטת קבעה כי "מדובר היה במעשה מכוון ולא בניסיונות תמרון תמימים של הנאשם". היא הוסיפה כי גם אם הנאשם נזקק לתמרונים על-מנת לחנות במקום, "אין בכך כדי להכשיר את המעשים ולהפחית בחומרתם: במצב המתואר כאשר נהג רכב נדרש למספר תמרונים כדי להחנות את רכבו, והוא מודע לכך שהולכי רגל מצפים לעשות שימוש באותה דרך, ההתנהגות המצופה ממנו היא לאפשר את מעברם של הולכי הרגל ורק לאחר מכן להמשיך בתמרוניו. כל התנהגות אחרת מסכנת את שלומם של הולכי הרגל, העלולים, בשל חוסר סבלנות או העדר צפיה נכונה לגבי כוונות הנהג, לעבור בדרכו של הרכב או לעקוף אותו מאחור, ובכך לסכן את עצמם. הדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר בילדות קטינות. לגביהן מתקיים כפל כפליים הסיכון של פגיעה, בין משום ששיקול הדעת וההבנה שלהן את הסיטואציה פחותה משל נהג בגיר, בין משום שקשה יותר להבחין בהן בעוברן מאחורי הרכב".
יש לדבריה הצדקה להעמדתו לדין של אלקובי, אשר במודע העמיד בסכנה הולכות רגל קטינות פעם אחר פעם, "כאשר כל שנדרש ממנו על-מנת למנוע את התוצאה הייתה המתנה של מספר שניות כדי לאפשר להן מעבר בטוח". כל זאת, הוסיפה השופטת, "בלא שאמרנו דבר על הציפיה מנהג לנהוג באדיבות ובהתחשבות כלפי הולכי הרגל, גם אם אין מדובר בחובה משפטית".
