זיאד אל פקיר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על פסק דינו של בית משפט השלום בעיר מיום 14.12.08, שדחה את תביעתו לפיצויים מהמדינה בגין נזק שנגרם לו עקב רכישת רכב מזויף.
בשנת 2002 קנה המערער מכונית ב"שוק המכוניות" בבאר שבע, כשמוכר הרכב הזדהה כבעליו, והציג תעודת זהות שנחשבה להיות של הבעלים. הסתבר שהתעודה הייתה מזויפת ודובר בנוכל שהזדהה כבעליו של הרכב. בהסתמך על תעודת הזהות פנה הנוכל, יחד עם המערער, לסניף בנק הדואר, ושם התבצעה העברת הבעלות ברכב, לפי הנוהל הקיים, ועל-פי הוראות תקנה 284 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961.
המערער, לא ידע שהרכב זויף, ודובר במעשה נוכלות, ושילם את התמורה שהוסכמה, והרכב נרשם על-שמו. המערער רצה לבדוק את הרכב במכון בדיקה, אולם המכון היה סגור באותו יום, והוא ויתר על כך.
לימים, הסתבר שהרכב זויף ושבעליו האמיתיים לא מכר אותו. המדינה השיבה למערער את המכונית, שנתפסה, במסגרת חקירת המשטרה, אלא שהרשויות סירבו לאפשר למערער לחדש את רישיון הרכב ולהתיר לו לנהוג ברכב.
בתביעה שהגיש אל פקיר לבית משפט שלום הוא ביקש פיצוי מהמדינה, בסכום של 86,000 שקל בגין עלות הרכב, והוצאות נלוות, בטענה שב"כובעיה" השונים, התרשלה כלפיו והיא חבה כלפיו בחבות נזיקית.
בית משפט השלום דחה בפסק דין את התביעה וקבע שהוראות הדין והנוהל הפנימי של משרד התחבורה, לעניין העברת בעלות בכלי רכב, על-ידי מסוף בנק מקוון, קוימו לפרטיהם. נקבע שבהיעדר נוהל או חוק המחייב את פקיד הבנק לבצע בדיקה פיזית של הרכב, לא הייתה אפשרות לאתר פגם או בעייתיות שהפקיד היה צריך להיזעק בעטיה ולהפנות אליה את תשומת לב הרוכש - המערער. בית המשפט ציין את רשלנותו הרבה של המערער שנמנע מלהמתין יום נוסף כדי לבדוק את הרכב.
שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אריאל ואגו, דחה את הערעור וקבע: "על-פי הנהלים, מספר השלדה מופיע גם על גבי רישיון הרכב, כך שאם הקונה הזהיר חפץ בכך, יכול הוא על אתר ועל-ידי בדיקה פשוטה במכונית, לראות האם הוא תואם את זה המוטבע במכונית. נראה שהמערער אף השכיל לפעול כך, ולדבריו השווה את שני המספרים, ומצא שהם תואמים, אלא שכנראה לא הבחין בכך שהמספר המוטבע על שלדת הרכב שונה וזויף, וכאמור לא חפץ להמתין לבדיקה מקצועית יותר של מכון יעודי.
"לא ברור מדוע סבר המערער שאם הפקיד היה מתכבד ונוטש את עמדתו ובודק בעצמו את המספר ברכב, יכול היה, אותו פקיד, להבחין בזיוף. נמצא, וכך קבע ביהמ"ש קמא, שהפקיד בבנק הדואר לא התרשל, פעל על-פי הנוהל, ולא היה אמור להידלק אצלו אור אדום של אזהרה במאומה, בהינתן, כאמור, שאין הוא צריך, ואין הוא נדרש לבדיקה פיזית של הרכב, דבר שכלל אינו בתחום ידיעותיו ומומחיותו. השינויים שסבור המערער שיכולים היו להועיל ולמנוע את מעשה הנוכלות שנפל לו קורבן, מצריכים שינויי חקיקה, בין בחקיקה ראשית, ובין בתקנות".
