דרור זיכרמן תבע את איסתא ישראל בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 7,800 שקל לאחר שלא הורשה לעלות לטיסה. מכתב התביעה עלה שהתובע אמור היה לחזור לארץ ביום: 8/6/08 אחרי טיול של כחצי שנה בדרום אמריקה, וכשהגיע לשדה התעופה בפנמה סיטי לא הורשה לעלות למטוס מאחר והכרטיס שהונפק לו לא אושרר. לדבריו, הנתבעת לא הנחתה אותו בעת הנפקת כרטיס הטיסה שעליו לאשררו, ועל הכרטיס עצמו היה כתוב "אושרר" (CONFIRMED). סכום התביעה כלל הוצאות שהות כפויה במשך שבוע נוסף בפנמה סיטי, עד לחידושו של הכרטיס, תשלום קנס בסך 175$ לחברת התעופה, כן הוצאות לינה וכלכלה, וכן 1,000$ בשל עוגמת נפש.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהתובע הזמין ביום 14.10.07 כרטיס טיסה לבואנוס איירס, כאשר מועד היציאה היה ביום 14.12.07 ומועד החזרה ביום 15.5.08. "בהתאם לפניית התובע, ביום 10.3.08 שונתה הזמנתו כך שטיסתו חזרה ארצה נדחתה ליום 5.6.08, והונפק לו כרטיס בהתאם". לדבריה, ההזמנה נעשתה במערכת ממוחשבת, וכנראה כתוצאה מכשל תקשורתי לא נקלט השינוי במועד הטיסה במחשבי חברת התעופה ונקלט רק במערכת הנפקת הכרטיסים, ולכן, למרות שנשלח לתובע כרטיס מעודכן, לא נשמר לו מקום ישיבה במטוס. הנתבעת הודתה שהתובע לא היה חייב לאשרר את הטיסה, "אך מן הראוי שהיה עושה כן מאחר והזמנתו בוצעה ושונתה מספר חודשים לפני מועד הטיסה בפועל ומדובר בהתנהלות שכל נוסע סביר היה נוהג בה בנסיבות אלה". הנתבעת הוסיפה שהתובע לא פעל להקטנת נזקיו ולא ניסה למצוא טיסה חלופית במועד קרוב יותר ו/או לא ניסה לפנות אליה על-מנת להסדיר את הטסתו בטיסה המקורית.
בפסק הדין קבעה השופטת אנה שניידר: "אכן, אין התובע צריך להיות אחראי לכשל התקשורתי שבין מחשבי הנתבעת וחברת התעופה, ולאור הודאת הנתבעת כי לא היה עליו לאשרר את הטיסה - אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי התובע לא פעל כנוסע סביר בהימנעו מלאשרר את הטיסה. השאלה העומדת בפנינו הינה, האם די בפיצוי שניתן לתובע על-ידי הנתבעת או שמא זכאי התובע לפיצוי נוסף כנדרש על ידו.
"הואיל וקבעתי שהאירוע עצמו לא היה באשמת התובע, נראה שיהא זה ראוי וצודק לפצותו, בנוסף לסכום שהוחזר לו בשל הוצאותיו המוכחות, גם על חלק מסכום הקנס לחברת התעופה ששולם על ידו, ולכן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, בשל ראש נזק זה, סכום של 400 שקל". השופטת שניידר הדגישה שהתובע לא הוכיח שנגרמה לו עוגמת נפש. "יש לזכור כי התובע טייל בדרום אמריקה במשך כחצי שנה עובר לאירוע נשוא התביעה וסביר להניח שגם במהלך תקופה זו היו לו קשיי שפה, ובכל זאת לא פגע הדבר בטיול. גם נכותו לא פגעה בטיול, ולראיה - התובע שינה את כרטיס הטיסה המקורי והאריך את שהותו. לפיכך, אין לקבל את טענתו כי דווקא באותו פרק זמן נוסף שבו שהה בפנמה הפכה שהותו כה קשה עד כי עליו לקבל פיצוי של 1,000$ בגין עגמת נפש".
