הפער בשיעור העובדים הנמוך מכלל האוכלוסיה בישראל, לעומת זה במדינות המפותחות, נובע מהיות האוכלוסיה במדינה צעירה יחסית למרבית המדינות המפותחות, מן השירות הצבאי ומהעובדה שבמגזר החרדי והערבי, וכן בקרב גברים בעלי השכלה נמוכה, שיעורי ההשתתפות ושיעורי התעסוקה נמוכים במיוחד. כך עולה מדבריה של ד"ר קרנית פלוג, מנהלת חטיבת המחקר בבנק ישראל, בסמינר מקצועי על השתלבות בשוק העבודה שאורגן ע"י הג'וינט בשילוב חברת אתגר, אתמול (יום ג', 8.9.09).
לדברי פלוג, התוצר לנפש בישראל הוא כ-80% מהתוצר לנפש, מתוקן לכוח הקנייה, במדינות ה-OECD, וכ-60% מהתוצר לנפש בארה"ב. לעומת זאת, התוצר לעובד בישראל דומה לממוצע במדינות ה-OECD, ומהווה כ-76% מזה של התוצר לעובד בארה"ב. משתי עובדות אלה עולה, לדבריה, כי עיקר הפער בין רמת החיים בישראל ובמדינות המפותחות נובע מהפער בשיעור העובדים מתוך האוכלוסיה, בעוד שהפריון של העובד הישראלי דומה לזה של העובד במדינות המפותחות.
"האג'נדה החברתית של הממשלה מרוכזת סביב אוכלוסיות אלו" ההבדלים בשיעור העובדים מתוך האוכלוסיה בין קבוצות אוכלוסיה שונות בישראל, ובפרט השיעור הנמוך יחסית של העובדים באוכלוסיה הערבית והחרדית, מסביר גם פערים ברמת החיים בין קבוצות אוכלוסיה, ואת שיעורי העוני הגבוהים בקירבן.
"ההכרה בבעייתיות של שיעור ההשתתפות ושיעור התעסוקה הנמוכים בחלק מהאוכלוסיה, הביאו את הממשלה לאמץ אג'נדה כלכלית חברתית שבמרכזה ניסיון להביא לעליית שיעורי התעסוקה בקרב האוכלוסיות בעלות שיעורי תעסוקה נמוכים", אמרה פלוג.
היא ציינה כי למרות עלייה קלה בשיעור התעסוקה של גברים חרדים ונשים ערביות בשנים האחרונות, אלה נותרו ברמה נמוכה מאוד. שיעורים נמוכים אלה, בשילוב עם שכר נמוך יחסית לאוכלוסיות אלו, ומשפחות גדולות יחסית, מסבירים את שיעורי העוני הגבוהים מאוד בקרב החרדים והערבים.
לדבריה, הגברה של שילוב אוכלוסיות אלה בשוק העבודה יכולה לתרום רבות לרווחתן, וכן לצמצום הפער ברמת החיים בין ישראל למדינות המפותחות. לעומת זאת, היא מזהירה כי המשך דפוסי ההשתתפות הנוכחיים, בשילוב עם הגידול הטבעי המהיר יחסית של אוכלוסיות אלה, ירחיק את רמת החיים בישראל עוד יותר מזו של המדינות המפותחות, ויקבע שיעורי עוני גבוהים בקרב אוכלוסיות אלה.