קודם כל אפשר להירגע - שפעת החזירים לא הורגת. סתם שפעת כמו שפעת רגילה. אנשים מתים מסיבוכים של השפעת, ולא השפעת עצמה. זהו? נרגענו? אפשר לעצור את הדפוס? יופי. כי אחרי שאורלי וגיא הקדישו את תחילת התוכנית שלהם להרגעת הפאניקה ברחוב, הם עברו להזהיר אותנו מפני דברים אחרים - מוהל מסוכן עדיין מסתובב חופשי ברחובות, חותך את עורלתם של ולדים תמימים, כביש 6 עושק רועי בקר מסכנים ואם אתם חושבים שפיסת תקווה ונחת נראה אולי מכיוון הספורט הישראלי, תחשבו שוב. הרגע הכי מרגש ומלא תקווה בתוכנית של "אורלי וגיא בע"מ" הייתה אמש במהלך ניסוי בו ציפי שביט שברה צלחות בחנות, פעם בדמותה הידועה והחייכנית ופעם בדמות לא ידועה של אישה לחוצה. שוד ושבר - פעמיים ציפי שברה את הצלחת, פעמיים המוכר האדיב הרגיע אותה שאין צורך שהיא תשלם. יש צדיקים בישראל, בחיי. כאות תודה שלחו לו הצמד ואזה מתנה, ולרגע - נדמה היה שאפשר לחיות בארץ הזאת. טוב, רק לרגע.
לפני כשלושה שבועות כתבתי כאן על התחקיר הרציני והמעמיק שהכינו עופר שלח ורביב דרוקר על בית החולים שיבא, ובו הם התעסקו גם בפאניקת שפעת החזירים. זה היה תחקיר אחראי וענייני, והוא הגיע בדיוק בשיא ההיסטריה. הכתבה של אורלי וגיא לעומת זאת, הייתה הרבה יותר משעשעת ומצחיקה מצמד החננות של "המקור", אבל גם לא ממש חידשה יותר מדי. כן, לראות את גיא מרוז רודף אחרי אנשים שיורדים מאמבולנס ומגלה שהם לא חולים בשפעת החזירים אלא רק עברו תאונת דרכים היה נהדר, אבל הוא לא היה שווה כתבה שלמה של מה שאנחנו כבר יודעים מזמן - העיתון מגזים. חלק מהכותרות סנסציוניות לשווא. שוק. פשוט לא ידענו. האם אורלי וילנאי הייתה צריכה באמת מומחה מדיה בשביל שיענה לה על השאלה "אז למה העיתונים עושה את זה"? כשאת התשובה יכול לספק כל ילד בכיתה ד' שכבר שמע על מעללי "התשקורת".
אבל אולי הבעיה היא לא במנחים כמו שהיא בנושא שבחרו להם. אורלי וגיא מטבעם מצוינים בלתקוף. הם יודעים לחדור לגופים ולהביך רבי שררה וכל מי שראה אותם פורצים לישיבה של ועדת התביעות יודע שהוא צריך לפחד מהם. אבל בכתבה על ההגזמה בדיווח על שפעת החזירים, שאמורה להיות הכתבה המרכזית בתוכנית, את מי בדיוק יש להם לתקוף? רק את התשקורת. וכך, אופיים האגרסיבי והלוחמני שלהם מנוצל למטרות הלא נכונות כשהם נראים כאילו הם תוקפים את עצמם, ומדברים על האופן שבו התקשורת מעצימה דברים לשווא על-מנת לספק כותרת. אין ספק שיש מקום לדבר על האופן בו התקשורת הישראלית הצליחה לזרוע פה פחד ממגיפה שתחסל את רבע ממדינת ישראל, אבל הכתבה ששודרה אתמול הייתה קטנה מדי, צעקנית מדי ואיחרה מזמן את רכבת הבהלה.
מיד אחרי סיום הכתבה, שאורכה לא עלה על 12 דקות, מילאו את שאר התוכנית בכותרות משלהם - על המוהל הנוראי שעדיין מעז להחזיק סכין. כי אתם יודעים איך זה, כותרות מתיישנות וצריך לעבור הלאה לסנסציה הבאה. המומחה שלנו מכיתה ד' מוסר בתגובה שככה זה התקשורת. לא צריך לצפות מהם ליותר.
