משורר שהשווה ערביות לארנבות זוכה מהסתה

מקורבו של השר אביגדור ליברמן, המשורר גרשון טרסטמן, זוכה מאשמת הסתה לגזענות בגין מאמר שפורסם בעיתון ווסטי. מדובר באישום בעקבות שיר במאמר שעסק בשאלה הדמוגרפית בישראל וקצב הילודה במגזר הערבי. השיר השווה נשים ערביות "ולדניות" לבעלי חיים. השופטת הדסה נאור קבעה כי בשיר מופיעים ביטויים המעוררים סלידה ומקוממים, אך אינם עולים כדי עבירה על החוק. בית משפט השלום בתל אביב זיכה (יום ד', 23.9.09) מהסתה לגזענות את המשורר גרשון טרסטמן. האישום התייחס לפרסום שיר מטאפורי במסגרת מאמר: "פרדיגמת ליברמן - בעיית ערביי ישראל". בשיר נכתב: "כמות של ערבים ישראלים כבר עברה מיליון איש

וממשיכה לגדול בקצב מחריד

הם בכל מקום, שחור בעיניים

ואל תעלבו, אחי היהודים,

אבל הם מקימיים את מצוות פרו ורבו הרבה יותר טוב מאיתנו

מה כאן: ליקוי ירח, נשימת המוות, קול פורענויות?

שפנה, ארנבה וחתולה אפילו הן לא משתוות

בתשוקתן וחשק המיני

לחרמנים שלנו, "בני הדודים"" כאמור, המדינה הגישה אישום נגד המשורר בטענה כי האנלוגיה בין הנשים במגזר הערבי לבעלי החיים לשם הצגתן כנשים ולדניות הוא "פרסום גזעני משום שיש בו אלמנטים של השפלה וביזוי ובשל השתייכותם למוצא לאומי אתני". מנגד, טרסטמן טען באמצעות בא-כוחו, עו"ד ירון בן עזרא, כי למעשה עשה שימוש במטאפורה כדי לבטא בטקסט ספרותי את דעתו הפוליטית על הבעיה הדמוגרפית בישראל המתבטאת בקצב ילודה גבוה בקרב ערביי ישראל לעומת קצב הילודה במגזר היהודי. לטענתו, מדובר בסוגייה הנדונה בשיח הציבורי בישראל הן בתחום הפוליטי והן בתחום הביטחוני-אזרחי "לנוכח האיום על אופייה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית". כאמור, בית המשפט זיכה אותו מעבירה של הסתה לגזענות. השופטת נאור כתבה בהחלטה כי מדובר בביטויים שיש בהם אלמנט של השפלה וביזוי, אך המדינה לא הביאה ראיה כלשהי לכך שהדבר גרם לתחושת השפלה או ביזוי אצל בנות המגזר הערבי. הצגת הדברים "מקוממת ומרגיזה ונסוך עליה דוק של גזענות", עם זאת, "לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר במאמר המעלה ומתמודד עם נושא העולה מעת לעת לדיון בפורומים שונים... ומעל מסך הטלוויזיה נשמעים ניתוחים מפי אנשי מקצוע בתחומי הסטטיסטיקה ועל-ידי יוצאי צבא והסטוריונים על קיומה של 'בעיה דמוגרפית' בישראל הנובעת מהיחס בין קצב הילודה במגזר ערבי-ישראלי לעומת המגזר היהודי, כשקשת הדעות לגביו רחב והוא מעורר ויכוחים סוערים, דילמות לא פשוטות ומחשבות מעוררות מחלוקת על הדרך לפתרון". השופטת הדגישה כי המדינה לא ייחסה למשורר ביצוע עבירת פרסום מתוך מטרה להסית לגזענות בגלל השקפתו, אלא "בגין הדימויים בהם השתמש בקטע המוזכר באישום". מדובר, לדבריה, "במאמר נוקב אשר אין מחלוקת כי הוא חוסה תחת כנפיה של הזכות לחופש הביטוי... 'על דעות מקובלות ועל דעות חריגות, על דעות שאוהבים לשמוע ועל דעות מרגיזות וסוטות'". לפיכך, מדובר ב"דברים מכוערים", אך "אין הם מגיעים לאותו רף המצדיק הגבת חופש הביטוי... כשאין בהם בהקשר הכללי של המאמר, כדי להוביל מסקנה שהדברים נכתבו ופורסמו במטרה להסית לגזענות".