דקלה גבאי הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעיר, שהרשיע אותה בעבירת גניבה בידי עובד וברישום כוזב במסמכי תאגיד, והטיל עליה 400 שעות שירות לתועלת הציבור.
בית משפט השלום קבע שבמסגרת עבודתה כסוכנת נסיעות ב"איסתא", נטלה מהקופה סך 23,000 שקלים שהתקבלו מלקוחות, ללא קבלת רשות המעביד, ובמקביל ביטלה קבלות שהוציאה, כדי שלא תיווצר אי-התאמה בין הסכום שבקופה למכירות. הכסף הוחזר לאחר שמנהלת המשרד גילתה את המשיכה. עלה מהראיות שהסכום נלקח לא בפעם אחת אלא במנות קטנות והצטבר, במשך תקופה של מספר חודשים.
"התכוונתי להחזיר" בכתב הערעור טענה גבאי שלא הוכח יסוד הכוונה לשלול את הכספים שלילת קבע, שהוא אחד מיסודות עבירת הגניבה בה הורשעה. לדבריה, נטלה את הכספים במסגרת נוהג מקובל במקום עבודתה, במסגרתו נטלו העובדים את הכספים מהקופה על דעתם ומבלי לדווח על כך, והחזירו אותם לאחר מכן, כשהיה בידם לעשות כן. "דחיתי מעת לעת את מועד השבת הכספים, אולם, התכוונתי לעשות כן". עוד נאמר שהוציאה קבלה מתאימה לאחר כיומיים במקום הקבלה שביטלה, ולא מדובר בפעולה שנועדה לבסס את אי-השבת הכסף.
בעדויות בפני בית משפט השלום, עלתה תמונה לפיה עובדי חברת הנסיעות "איסתא", נטלו סכומי כסף מהקופה תוך הפקדת פתק המעיד על כך, והחזירו אותם תוך זמן קצר (כעבור יום או יומיים). הנוהג היה בידיעת האחראית על המשרד, שנהגה בעצמה לעשות כן. בית משפט השלום קבע, שגבאי חרגה מהנוהג ולקחה סכומים גבוהים ללא רשות מנהלת המשרד, לא החזירה אותם מיידית, ביטלה רישומים הנוגעים לעניין ולא הראתה שכספים שהשתכרה שימשו להחזר הסכומים שנטלה.
השיבה את הכסף במיידיות בית משפט המחוזי בירושלים קיבל את טענתה של גבאי לעניין אי-הוכחת היסוד הנפשי הנדרש להרשעה מעבר לספק סביר. "מקובל עלינו כי נטילת הכספים לא התרחשה על-פי הנוהג שהיה מקובל במקום העבודה, הן מבחינת היקף הסכומים והן מבחינת משך תקופת אי-ההשבה. בנוסף, פגעה המערערת ברישומים הרלוונטיים על-ידי ביטול מספר קבלות - כדי להסתיר את הנטילה ולו באופן זמני. עובדות אלו עומדות למערערת לרועץ. ואולם, מאידך, עמדו לזכות המערערת ראיות שלא נסתרו, המלמדות על כוונה להחזיר את הכסף".
המחוזי הדגיש שגבאי לא הסתירה מחברותיה את עצם נטילת הכספים והבהירה שתחזיר אותם, ומשהתגלה העניין למנהלת, ידעה לומר לה מהו הסכום המדויק שלקחה, בהסתמך על רישום שערכה, כמי שהתכוננה להחזירו ומבלי לטשטש את היקפו. "המערערת השיבה את הסכום מייד כשנחשפה על-ידי המנהלת ובאותו היום, דבר המלמד כי למעשה, השבת הסכומים הייתה בשליטתה...".
התחשבות בנסיבות אישיות בפסק הדין צוין כי הנסיבות מלמדות שגבאי נקלעה למצב שהסתבך, ושאותו ראתה כזמני. "על-פי עדותה, מאחר שאמה אושפזה בירושלים בגין שני ניתוחי לב פתוח, התארחו אצלה בני משפחה, וכך הסתבכה בהוצאות אירוח גבוהות. המערערת ניסתה, כדבריה, לפתור את הבעיה על-ידי העמדת רכבה למכירה ואף ביקשה כאמור לקבל הלוואה מהמעביד וגם עבדה בעבודה נוספת. לנוכח נוהג הנטילה וההשבה שנעשה על דעת כל העובדים, כפי שהוכח בבית משפט קמא, אנו מתרשמים כי המערערת האמינה ש'מתיחת' הנוהג, אפילו מעבר לקצוות הסבירים, אינה משנה את מהותו. היא דחתה מעת לעת את השבת הסכומים, בשל כלל מצוקותיה, אבל לא ביטלה את כוונתה להשיבו. ויוטעם, גם קודם להצטברות הסכום האמור נטלה המערערת, כמו יתר עובדי המשרד, סכומי כסף מהקופה והשיבה אותם... אין אנו סבורים שעמדה לפני בית המשפט קמא ראיה לפיה נמצאו בידי המערערת סכומי כסף פנויים להשבת החוב והיא לא עשתה כן".
בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי פסק שקיים ספק לגבי הוכחת היסוד הנפשי, ויש לבטל את הרשעתה של גבאי בעבירת הגניבה ממעביד ולזכותה. אשר לרישום הכוזב, פסק בית המשפט המחוזי שיש להסתפק בקביעה שגבאי ביצעה עבירה של רישום כוזב תוך ביטול הרשעתה בגינה. "אנו מתחשבים גם בעברה הנקי של המערערת, ובנסיבות האישיות שהביאו להסתבכותה. לאור האמור, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא, מזכים את המערערת מעבירת הגניבה בידי עובד, ומבטלים את הרשעתה בעבירת רישום כוזב במסמכי תאגיד, תוך שאנו קובעים כי עבירה זו נעברה. בגין עבירה זו תבצע המערערת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות, על-פי תוכנית שירות המבחן".
