כל הכבוד לאזרח אחיעזר גמליאל, שהחליט לעשות מעשה ולתבוע את חברת קרביץ בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שחייבה אותו, בקופה, במחיר גבוה מזה שהוטבע על גבי המוצר.
מכתב התביעה עלה שגמליאל חויב בגין בלוק כתיבה בסך של 24.99 שקלים כשהמחיר הנקוב על גבי המוצר היה 10 שקלים פחות. כחודש וחצי לאחר מכן, חויב בסך של 14.99 שקלים תמורת בלוק כתיבה, שעה שהמחיר שצוין על גבי המוצר היה שני שקלים פחות.
קרביץ הודתה בכתב ההגנה במקרה הראשון, בעוד שהמקרה השני לא זכה להתייחסות מצידה ובית המשפט פסק שהוא רואה בכך שהודתה גם בו.
השופט: אם החברה לא הייתה מודה בטעותה - הייתה נקנסת שבעתיים בדיון בפני השופט אלכסנדר רון, הסבירה נציגת קרביץ: "טרם הספקנו לעדכן מחירו של הפריט הנטען וזאת לאור עידכוני מחירים של פרטים רבים בחנות שהתרחשו ממש בסמוך לאותו מועד בו נרכש הפריט הנטען".
השופט רון השיב על כך בפסק הדין: "מצב דברים זה אינו אלא תירוץ שעל בית המשפט להורות על דחייתו מכל וכל. אין בית המשפט נכון לקבל טענה זו. על הנתבעת היה להקפיד הקפדה יתירה, ולהימנע מעידכון הקופה לאחר העלאת מחירים, אלא לאחר שסיימה ווידאה שהמחירים על גבי המוצרים מעודכנים.
"עוד מצביעות הראיות על כך, שפנה התובע בו בזמן לקופאית בחנות ולא זכה להתייחסות ראויה, כי ניסתה הנתבעת לפצות את התובע אך לא בצורה מספקת, ומכל מקום, הנה אנחנו כאן".
השופט הדגיש שתביעה זו, בדין יסודה, ומושתתת על סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן בו נקבע: "נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה - פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 ש"ח". (5) ביקש צרכן מעוסק כי יחויב במחיר שהוצג על הטובין, לפי סעיף 17ב(ד), אף אם מחירם בקופה גבוה יותר - והעוסק לא פעל בהתאם לכך".
בסופו של דבר, השופט חייב את קרביץ לשלם לגמליאל 1,800 שקל. "אלמלא האמנתי לכנות דברי נציגת הנתבעת בדבר חרטתה וצערה, נושא שקיבל ביטוי גם בנכונותה להודות במקרה, ראוי היה להורות על פיצויים לדוגמה גבוהים שבעתיים. סכום זה נותן ביטוי גם לנזקיו הנלווים של התובע, לרבות הוצאותיו בהליך זה".