רונית ידיד שכרה דירה מורד ולהב כהן, והגישה נגדם תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים ונתבעה על ידם בתביעה נגדית. לטענתה, הזוג כהן גרם לה לנזקים שונים בעקבות רעל נגד חולדות שפיזר בדירה.
הנתבעים הגישו תביעה שכנגד וכפרו בטענות נגדם. לדבריהם, ידיד נותרה חייבת שכר דירה עבור החודש האחרון בו שהתה במושכר (יולי 2009), בסך של 2,300 שקל, עליה לשלם 128 שקל יתרת חוב לחשמל ולפצותם בגין נזק שנגרם לרכוש ולציוד בדירה ושהתגלה לאחר עזיבתה.
השופט רון אלכסנדר קבע שידיד לא הוכיחה את טענתה. "המוציא מחברו עליו הראיה, ועל התובעת היה להוכיח הן את טענתה בדבר רעל נגד חולדות שפוזר במקום והן את נזקה, ולרבות את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבעים לנזק הנטען ולסכום הנתבע. אינני נכון לראות את הטענה בדבר פיזור הרעל כמוכחת, וחשוב מכך בהרבה, כי אפילו סברתי לקבל את טענת התובעת, מתקשה אני לראות כמוכחת את טענותיה בדבר הסיבתיות, היינו, כי בעקבות פיזור זה של הרעל נגרמו לה נזקיה. למותר להוסיף, שאפילו פוזר רעל, ואפילו היה בו כדי לגרום לריח מסוים, סביר בעיני שכעבור ימים לא רבים התפוגג הריח, ומכל מקום, לא בנקל ניתן לקבל, כי בעקבות ריח זה נאלצה היא לזרוק ציוד ואוכל רבים כפי שפירטה.
"קשה עוד יותר לראות כמוכחת את טענתה, כי בעקבות זאת נגרמו לה כאבי ראש וירד התיאבון של בתה, ושאר טענות שבלא חוות דעת ראויה לא בנקל יאות בית המשפט לקבלן (אישור מרופא משפחה לפיו: 'אין לשלול קשר בין תלונות של הלקוחה ושימוש בחומרים קוטלי מכרסמים', כמובן, אין בו די)". לדברי השופט, ידיד אישרה שלא שילמה דמי שכירות עבור החודש האחרון בסך של 2,300 שקל וחייב אותה לשלם. ידיד חויבה גם לשלם את חוב החשמל, כאמור, בסך של 128 שקלים.
השופט דחה את טענתו של הזוג כהן, בדבר הנזק שנגרם לדירה. "סביר שמלכתחילה לא היה הרכוש שמסרו הנתבעים לחזקת התובעת בדירה זו חדש ויקר במיוחד. לסכומי הנזק שפירטו הנתבעים, אין ראיות משכנעות כגון חשבוניות מס בהן נכלל פירוט הנזק ועלות תיקונו (בפני רק תצהיר והערכות שאינן תחליף לראיות מספקות בדבר גובה הנזק)".
עוד הוסיף השופט כי ההתקשרות בין הצדדים נמשכה שלוש שנים וחודשה מדי שנה. "בנסיבות אלה, לבטח, ידעה התובעת היטב את טיבה של הדירה שעל הפרק ואף את אופיים של בעליה. לו סברה שהדירה אינה ראויה או שאיבדה היא את אמונה בבעלי הבית, יכולה הייתה וצריכה הייתה, להביא את ההתקשרות לסיומה ולהימנע מחידושה מידי שנה. תמוהה מיסודה טענתה, כי בשנה הרביעית נתבררה לה פתאום בעיית חולדות קשה, וכי במועד זה נקטו כלפיה הנתבעים בפעולות בלתי ראויות כגון פיזור רעל בנסיבות בהן נגרם לה נזק כה רב, כטענתה. ההתקשרות הממושכת הינה עובדה העומדת ברקע גם לטענות הנתבעים, בפרט ביחס לטענותיהם אשר למצב הדירה לאחר עזיבתה. ידעו הם היטב את טיבה של השוכרת, הסכימו גם הם לחדש את החוזה מידי שנה בשנה, וחשוב מכך, ברור היה להם שעתיד הציוד שבדירה להישחק ולהתבלות בנסיבות מסוג זה. זכאים הם, ללא ספק, לשכר הדירה עבור החודש האחרון, אך לא מעבר לכך".
בסופו של דבר, תביעתה של דידי נדחתה והתביעה שכנגד התקבלה, כך שידיד חויבה לשלם לזוג כהן סך של 2,428 שקל, דמי שכירות ויתרת חוב בגין חשמל, וכן הוצאות ההליך זה בסך של 500 שקל והחזר אגרה בסך של 190 שקל.