הטרוניות על מריחת פרקי העונות של "הישרדות" על-פני יומיים בשבוע הן כבר עניין שבשגרה עוד מימי דן מנו והקוריצה, אבל אמש, בין אם אתם צופים אדוקים של התוכנית ובין אם נקלעתם למאורע תוך כדי זפזופ תועה (וכנראה מוטעה) התקשתם בוודאי להבין מה הקשר בין הקשקשת המיותרת שהתרחשה על המסך במשך שעה וחצי לבין משחק הריאליטי הקצבי ומלא התככים והאדרנלין שאמור להיות משודר.
משימת הפרס אמש הייתה מייגעת מאין כמותה מחד, וסדיסטית בצורה קיצונית מאידך. פרסים שווים (מקלחת, קרואסונים) ופרסים שווים פחות (פיג'מה וכפכפים) חולקו על בסיס לא הוגן, ולרוב, לאנשים לא ראויים שזכו מן ההפקר רק בשל ההיגיון הקלוקל ולא הוגן של המשימה. היכן הימים שהיית צריך לעבוד בשביל הפרס שלך במשחק הזה? אם תשאלו את זיו (שמתגלה כבכיין לא קטן) מי צריך לעבוד כשיש "סנטימטר מזל" שמסדר לך 50 אלף שקל?
גיא זוארץ, על תקן עירית ענבי במדי ב', ניהל את הפארסה הזו על-פני שעה טלוויזיונית שלמה שבסופה, השבטים קיבלו דגים, אנחנו קיבלנו סוף-סוף קצת ריבים, סכסוכים והתכתשויות אסטרטגיות בטינאגו (ותודה לטלכו על הבחישה) ובכל זאת התבדינו לגלות שבמקום משימת חסינות, למישהו שם בקונטרול בוער לדחוף את גופותיהם המסותתים של אנגלנדר וטומי לביצה מג'ויפת באמתלה של עוד משימה. הדו-קרב המגוחך, שפומפם בפרומואים כקרב ענקים והתברר כחמש דקות של משחק בארגז חול היה הקש ששבר את גב הצופה שקיווה לראות קצת "הישרדות" בתוכנית הנושאת את אותו השם, וקיבל אסופה של יותר מדי קטעים שמקומם על רצפת חדר העריכה.
אחרי ההתמוטטות של קריספל והנפילה השנויה במחלוקת של אביטל, נדמה שבעונה הנוכחית עושים הכל, אבל הכל חוץ מלשחק את המשחק. ההתעסקות במסביב ולא בעיקר היא בלתי נסבלת עבור מי שראה איזו עונה או שתיים של "הישרדות" האמריקנית ויודע כמה חדה ומרתקת היא יכולה להיות מבחינה אנתרופולוגית ופסיכולוגית כאחד.
ביום שבת מבטיחים לנו אחרי פרק ההדחה (שכולו מתרחש שוב בבוץ), ספיישל מיוחד של תוצר הלוואי של התוכנית - 'מהדורת השבט' - שיעסוק "בעונה הדרמטית ביותר של הישרדות אי-פעם". אם לתת לאביגיל תחתונים שלא עולים עליה נקרא לייצר דרמה, אנחנו כמובן לא נשכח לצפות.
