אסיר ששוקם בתוך בית ספר נשלח (יום א', 18.10.09) ליותר משנה בפועל בגין אספקת סם והדחה לזנות של תלמידות. השופטים,
יעקב צבן,
חנה בן-עמי ו
רפי כרמל כתבו בהחלטה כי העונש הקל שנגזר על הנאשם, מאיר בן-מוחה, נובע המעובדה כי מדובר בקטינות "בעייתיות".
בן-מוחה מתגורר מזה שבע שנים במבנה ששימש עד שנת 2006 בית-ספר שייבר בבית שמש. בחלק מהמבנה הוא מתגורר ובחלק אחר, מנהל מזנון. את הקטינות הכיר בן-מוחה מהתקופה שבה שימש המבנה כבית-ספר. מהאישום עולה כי הקטינות יזמו את הקשר עם בן-מוחה, נהגו להגיע אליו, לעשן עימו סמים ואחת מהן קיימה עימו יחסים ובהמשך עם חבריו, תמורת תשלום.
התביעה דרשה עונש משמעותי שיבטא את "שאט הנפש ממעשיו שכן הוא מעל באמון שנתנו בו רשויות הרווחה והשיקום כאשר נתנו לו לנהל מזנון במתחם בית ספר". מנגד, בא-כוחו, עו"ד דוד הלוי, טען כי מדובר בנסיבות מיוחדות להקלה בעונשו, שכן הוא לא הרוויח מאספקת הסמים או מהזנות של הקטינות.
הלוי טען כי מדובר היה בקשר "חברי" בין הקטינות לבין הנאשם, אחת מהן אף טענה כי היא "אהבה אותו". קטינה זו, טען הסניגור, עסקה בזנות קודם לכן ללא קשר לבן-מוחה, וכי הוא "לא הפיק תועלת מהזנות... ואף ניסה להניאה מכך".
מנהל עמותת "למתנדב" בבית שמש, עמותה העוסקת בחלוקת מזון למשפחות נזקקות, העיד כי בן-מוחה פעיל בעמותה ו"מושיט עזרה לכל נזקק". יתרה מכך, הנאשם עבר ייעוץ פסיכולוגי "והחל להעביר נרקומנים בתהליך של גמילה. בכך תרם לקהילה במקומות שהרשויות לא יכלו לתת מענה".
כאמור, בית משפט החליט לגזור עליו 15 חודשי מאסר. "מתחם בית ספר אמור להיות מקום מבטחם של ילדים וילדים נערים ונערות שהוריהם שולחים אותם לשם מידי יום בהניחם כי מדובר במקום מוגן", כתבו בהחלטה. במקרה ספציפי זה, "בית הספר היה גם המקום בו נתנו הרשויות לנאשם את אמונם ומבטחן בו כי במסגרת זו יצליח לשקם עצמו. הנאשם מעל הן באמון שניתן לו על-ידי הורי הקטינות כחלק מצוות בית ספר... והן באמון שנתנו בו הרשויות".
עם זאת, יש לקחת בחשבון כי הקטינות "ביצעו את המעשים מרצונן, היוזמה באה מצידן" והוא אף ניסה להניא את אחת מהן מהזנות. הכף נוטה לדבריהם להטיל מאסר בפועל על הנאשם "הן כגמול והן כהרתעה", שכן הוא "שוכן בבית ספר לשם שיקומו וניצל את מיקומו ומצבו ואת האמון שניתן בו, הכיר את הנערות, סיפק להן סמים ונתן להן מקום למעשי זנות". אלא שאין למצות עימו את הדין בשל "הרקע בעייתי של הבנות".
