המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה באשקלון, שהרשיע את אלן יוסופוב, על-פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות, בעבירה של נהיגה ברשלנות, בעבירה של סטייה שלא בבטחה, בעבירה של גרימת תאונת דרכים עם נזק וחבלה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה.
בית משפט קמא השית עליו את העונשים הבאים: פסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה למשך 360 ימים, בניכוי 60 ימים של פסילה מנהלית, פסילה על תנאי ל-4 חודשים למשך שנתיים, קנס כספי בסך 750 שקל, והתחייבות כספית על סך של 3,000 שקל להימנע מלעבור עבירת תעבורה מן העבירות בהן הורשע.
בכתב הערעור טענה המדינה ששגה בית משפט קמא כשנמנע מלהשית על יוסופוב עונש פסילה לתקופה ממושכת שלא תפחת מ-24 חודשים, בהתאם למדיניות הענישה שהתגבשה בשנים האחרונות בכל הנוגע לעבירות של נהיגה בשכרות. "מדיניות זו מקבלת משנה תוקף עת גרם המשיב בנהיגתו הרשלנית תאונת דרכים בה נפגעו שניים הוא ואחיו".
מנגד, טען יוסופוב, שאין להתערב בנסיבות המיוחדות של המקרה: רמת האלכוהול הנמוכה שנמצאה בגופו, הודאתו בהזדמנות הראשונה, והעובדה שקיבל את עונשו כשנפגע בעצמו בתאונה.
השופטת
רחל ברקאי דחתה את ערעור המדינה. "ככלל תימנע ערכאת הערעור להתערב במידת הענישה אותה השיתה הערכאה הדיונית על נאשם אשר עמד בפניה אלא כאשר מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת. במקרה דנן, סבורה אנכי כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא אשר נימק אחד לאחד את שיקוליו לעונש".
"אמנם", ציינה השופטת, "הורשע המשיב בעבירה של נהיגה בשכרות אולם, לנוכח ריכוז האלכוהול הנמוך שנמצא בגופו, העולה במעט על הרמה הגבולית, העובדה כי נעדר הוא הרשעות קודמות וכי שילם מחיר אישי עת נפגע בעצמו בתאונה ובנסיבותיו האישיות המיוחדות אינני סבורה כי מדובר בענישה הסוטה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת. נאמר לא אחת כי ענישה הינה אינדיבידואלית ומלאכתו של בית משפט אינה מלאכת של חותמת גומי. בית משפט קמא אשר ער למדיניות הענישה הנוהגת ראה לנקוט בדרך ענישה מקילה עם המשיב ובנימוקים שנתן עיגן את קביעותיו מבלי שרואה אני לנכון כי קיימת הצדקה להתערב בהם כבלתי סבירים".
