דניאל שושן שכר דירה מאברהם אנטליס ותבע אותו בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. לטענתו, הוסכם על שכירות למשך עשר שנים, ולאחר כשנה וחצי אנטליס דרש ממנו לפנות את הדירה והודיע שבכוונתו להתגורר בה. "הנתבע הבטיח לשאת בעלות הובלת הריהוט ובסופו של דבר, הדירה הושכרה לאחרים והנתבע לא שילם לי עבור ההובלה". שושן ביקש סכום של 5,000 שקל בגין דמי הובלה, שכירת מחסן לאחסון הריהוט ועוגמת נפש.
אנטליס הכחיש את האמור בכתב התביעה וביקש שתידחה. לטענתו, הדירה הושכרה לשושן לתקופה של שלוש שנים מתאריך: -1.12.2005 ועד לתאריך: 1.12.2008, והוא צירף שלושה חוזי שכירות להוכחת טענותיו. "הודעתי לתובע, במכתב מיום 24.9.08, על כוונתי שלא לחדש את חוזה השכירות לשנה נוספת". המכתב צורף אף הוא לכתב ההגנה.
במהלך הדיון בפני השופטת
תמר בר-אשר-צבן, הסתייע שושן באחיו (האח ייצג אותו מאחר שהוא סובל ממגבלות פיזיות: שושן כבד-שמיעה וכבד-ראייה). האח טען שההבטחה לשאת בעלות ההובלה ניתנה על-ידי אשתו של אנטליס. "היא ביקשה שאחי ישלח אליה את הקבלה עבור התשלום להובלה". אשתו של אנטליס הכחישה בעדותה את הדברים.
בפסק הדין התביעה נדחתה: "לאחר ששמעתי את אחיו של התובע בשם התובע, ומנגד את הנתבע ואת אשתו, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. גם המכתב שהוגש על-ידי התובע, מיום: 13/10/2009, שממנו משתמע כי הנתבע התחייב להשכיר את הדירה לתובע לתקופה ארוכה, אינו תומך בגרסתו. לא זו בלבד שמכתב זה אינו ראייה קבילה, אלא שכל אשר נאמר בו הוא כי הנתבע התחייב להשכיר את הדירה לתקופה ארוכה, מכיוון שהתובע אמר שיש לו קושי עם מעבר דירה ועם ההוצאות הכרוכות בכך. אולם אין בכך כדי לתמוך בטענת התובע, כי הנתבע התחייב להשכיר את הדירה למשך עשר שנים או לשאת בהוצאות הובלת הריהוט".
