מועצת השבט האחרונה הותירה לא רק את טל בן דוד המודח בהלם טוטאלי, אלא גם את חברו הטוב ביותר במשחק שנותר פעור פה ומשתאה מהמהלך של ברית טלכו-זיו. בעולמו של טומי, ילד הפרחים, הטבע ואור השמש תמיד אומרים את האמת, עוזרים לזקנות לעבור את הכביש ומחייכים לשכנים גם כשהם תופסים אתכם על הבוקר לשיחה על ענייני ועד. בעולם שכזה, בו הטובים מנצחים, תמיד יש אור בקצה המנהרה, ועוד מיני קלישאות קיטשיות שולטות ללא עוררין, ערמומיות ותחכום מהווים הלם תרבות של ממש.
טום, שהביע קושי אמיתי - שגבל באינפנטיליות - בהפרדת "החיים" מן "המשחק" נהג באביגיל כפי שנוהגים במי מוכר סודות אטום לאירנים, איים למצלמה ש"אותו לא מנצלים" והבטיח שאת הכוח הפיזי שלו הוא לא תורם לשבטו הבוגדני. כמובן שהוא הפנה את גבו למניפסט הדלוח הזה ברגע שהבין שיש לו סיכוי לישון על פוך בלילה (במשימת הפרס) והפנים שישבנו האטרקטיבי נמצא על כן השיגור לווילת המודחים (במשימת החסינות).
בפרק אחד עבר טומי בוי טרנספורמציה של תהליכים שהצליחו לפסוח עליו לאורך כל ימיו במשחק עד כה. בעוד כל הסובבים אותו לומדים להיות אסטרטגים, מי טובים יותר ומי פחות, מחשבים מהלכים, יוצרים בריתות, משקרים, מבלפים ומתחנפים, טומי פעור העיניים היה זקוק לסטירת לחי מצלצלת על-מנת להבין שהלו! פה זה "הישרדות" ולא חוג קפוארה במתנ"ס. אמש לראשונה היה בו להט אמיתי במשימות, תשוקה יוקדת לנצחון שלא נבעה רק מאינרציה שבטית אלא מאינסטינקטים חייתיים, ורחמנא לצלן אפילו הישרדותיים. ערבוב השבטים עשה לו, לטומי, רק טוב. מגן עדן של שקט שלווה ודובוני אכפת לי, הוא נפל בעל כורחו, אל הגיהנום הבוער והמלוכלך של טלכו וזיו בו הקם להורגך, השכם להורגו. ומעולם לא היה מתמודד ריאליטי שכה זקוק היה למקלחת של קצת לכלוך וג'יפה אנושית. אחרי הכל, אנחנו לא רוצים שלזיו יהיה מצ'עמם.
לידתו מחדש של טומי הביאה לשני ניצחונות מוחצים ומרוממים של טינאגו, רגע אחרי ששי מקראו כבר הספיד וקבר אותם. ובינינו, אין כמו לראות ילד שהופך לגבר לנגד עינינו, בעיקר עם הוא עושה את זה, כמו תמיד, עם חיוך.
