החוקרים מאמינים כי כל פתרון שיימצא לבעיה ידרוש הדרכה טובה ויעילה יותר של סטודנטים לרפואה במטרה לזהות גישות שליליות. כמו-כן, חולים צריכים להרגיש נוח עם התביעה לקשר בו הרופא רוחש להם כבוד, בין אם המשמעות היא לשוחח עם הרופא על הבעיה ובין אם המשמעות היא פנייה לרופא אחר איתו ירגישו נוח יותר. אך ההכרה בבעיה היא ללא ספק הצעד הראשון.
הכבוד לחולים, לדברי החוקרים, הוא המרכיב העיקרי ברפואה מקצועית, ולחולים יש את הזכות לקשר של כבוד מהמטפל שלהם. לכן, קיומו של עודף משקל אינו מצדיק יחס פחות מכובד מהרופא ומדובר בחוסר צדק חברתי.
מספר מחקרים שנעשו בעבר, הראו כי לאנשי רפואה יש לעיתים קרובות תפיסה שלילית לגבי חולים שמנים, ואפילו מומחי רפואה המתמחים בטיפולים בהשמנה מטפחים לפעמים גישות שליליות לגבי אנשים שמנים. הבעיה היא, שחולים עלולים להגיב ליחס זה בדרכים שעלולות לסכן את בריאותם, לדוגמה על-ידי הימנעות מביקורים אצל הרופא, או הימנעות מבדיקות סריקה.
הגברת הרגישות של אנשי הרפואה לדעות הקדומות המרומזות ומתן כלים לאינטרקציה מכובדת יותר עם חולים שמנים, יכולה לשפר את הגישה לטיפול ואת התוצאות שלו.
מומחים רבים מאמינים כי תוצאות המחקר אינן מפתיעות, לאור העובדה שאנשים רבים חושבים כי השמנה היא בחירה - כלומר שלאנשים אין כוח רצון או שהם פשוט אוכלים הרבה מדי.
בכל מקרה, אין מי שלא מסכים שרופאים צריכים לשנות את הלך המחשבה שלהם ולהכיר בעובדה כי השמנה היא מחלה, וכי יש להתחיל ולטפל בחולים אלו לא כמו באנשים עם כוח רצון חלש או כזללנים, אלא כמי שסובלים ממחלה וזקוקים לטיפול.
נקודה נוספת היא שהבדיקה של חולים שמנים עשויה להיות קשה יותר לרופאים בגלל כמויות השומן והעור העודף, ובמקרים בהם מדובר בחולים שלא מקפידים על טיפול הגוף ריח הגוף עלול גם הוא להוות בעיה. לכן, מצבים אלו גורמים לרוע המזל לרופאים שלא לבצע בדיקה מקיפה של החולה.
גישה דומה בקרב רופאים נמצאה גם ביחס לחולי HIV, לאלכוהוליסטים ולמשתמשים בסמים.
