דלת עץ כבדה בירכה את פנינו כשהגענו, אני וחברתי יעלי, למסעדת 'אוגוסטין', המצויה באזור התעשיה של ראשון לציון. אכן, דלתות של מקומות מהוות הצהרה אודות מה צפוי לבאי המקום, ולמרות שלא ידענו בוודאות מה מצפה לנו, הבנו כי תהיה זאת חוויה שונה. מהרגע שנסגרה מאחורינו, לא יכולנו שלא להרים מבטינו מעלה ומטה (וגם לצדדים) ולהתרשם ממגוון הפרטים שיצרו תחושה של רחוב אירופאי עתיק. החל מפנסי הרחוב וכלה בעיטורי הקיר ותוספות הלבנים, נראה כי באוגוסטין לא חסכו בהשראה ובתקציב בכדי לעצב את המקום כמובלעה אירופאית.
צביקה נודל, בעליה של הפנינה האירופאית, הסביר כי האדריכל של המסעדה אף הגדיל לעשות ונסע עד לגרמניה על-מנת לצלם תמונות שיהוו השראה בעיצוב המסעדה. גם שם המסעדה, אגב, לקוח מעיר גרמנית המכונה סנט אוגוסטין.
התפריט, אף הוא, מציע פיוז'ן אירופאי של מטעמים ממטבחים אירופאים שונים (איטלקי, צרפתי, גרמני, פולני והרשימה עוד ארוכה). גם כשהוגשו לנו הראשונות הרשימה הייתה ארוכה וזו אחר זו נחתו על שולחננו מנות נפלאות וצבעוניות: מנת לחם כפרי ולחם בצל (18 שקל), הנאפים במקום ומוגשים עם קונפי שום, עגבניות מיובשות, חמאה מתובלת, פסטו וצ'ימיצ'ורי - העידו על טריותם; סלט הבאפלו (49 שקל), המורכב מעגבניות שרי, כדורי מוצרלה, עלי בייבי ובליווי רוטב פסטו, היה גדוש בכדורים המענגים האלה והרוטב, על-אף כי כתוב שהוא עשוי מפסטו, הכיל מתיקות נפלאה וממכרת; מנת פטריות ממולאות (32 שקל) - פטריות פורטבלו ממולאות במוצרלה וגראנה פדנו - הייתה נימוחה ועסיסית; קרפצ'יו בקר (39 שקל) - נתחי בקר דקים בחומץ בלסמי ושבבי פרמזן, היה טרי ומענג; אך גולת הכותרת של מנות הפתיחה (כן, תתפלאו, עודנ"אר לנו מקום) הייתה הספיישל היומי למנות הפתיחה: שיפודי שרימפס עם בשר מעושן, אשר הודות לבשר המעושן הצליחה לבלוט מבעד למנות השרימפס השגרתיות וליצור רושם כביר.
גם בעיקריות לא הזמנו בצניעות: יעלי התבייתה על סטייק אנטרקוט 300 גרם (89 שקל), המוגש עם פירה בליווי רטטוי ואני נעתרתי למנת הדגל של המקום - אשר בתפריט רומזים כי היא שייכת לשולחנם של אבירים מתקופת ימיי הביניים - מנת אוסובוקו אוגוסטין (69 שקל), העשויה מבשר לבן ומלווה בריזוטו פטריות. כמו בראשונות, גם כאן זכינו למנות גדולות, המוגשות על צלחות חרס מעוצבות. אך יפים הכלים ככל שיהיו, הם מתגמדים לעומת נתחי הבשר העסיסיים שנטרפו בהנאה.
יעלי גרגרה מעונג וסיננה בין ביס לביס: "תטעמי את הפירה, הוא ממש טעים" ואני גמלתי בטעימה קטנה (גם לי יש גבול) מהפירה. אכן טעים. ריזוטו הפטריות אומנם הוגש בנדיבות, אך היה מלוח מעט לטעמי. אולי האבירים בתקופת ימיי הביניים אהבו את האוכל שלהם עם הרבה מלח.
את טעם המלח שטפתי עם הרבה מתוק, וזאת למרות ששקלתי ברצינות לסיים את הארוחה עם העיקריות. צביקה התעקש שנטעם שתי מנות אחרונות, ואני, במיוחד שקוראים על קיבת הקינוחים שלי תיגר, נעתרת לאתגרים. כשראיתי את מנת הסופלה (32 שקל) מונחת על שולחני, חשבתי לעצמי: "אוף, שוב סופלה", אך סופלה עם שוקולד לבן שהוגש לי לא דמה לשום סופלה שטעמתי קודם לכן. נזכרתי בדבריו של צביקה כי כל המנות נעשות במקום, כולל הלחמים והקינוחים. גם מנת הטירמיסו (32 שקל) לא אכזבה וככלל לא ניתן להגיד על אוגוסטין שהיא מאכזבת.
היה מאכזב, עם זאת, לעזוב את אוגוסטין חזרה לשגרה המזרח-תיכונית הלחוצה. לא נורא, חשבתי לעצמי, סוף סוף גם לי הייתה חווית אירופה קלאסית משלי.
