בית משפט לעניני משפחה "פסל" צוואה וסירב לאשר צו לקיומה לאחר שקבע כי העד לצוואה, עו"ד עמוס נצר, מסר עדות שקר. השופט קבע כי אין תוקף לצוואה ומתח ביקורת קשה על התנהלות נצר, יו"ר לשעבר של ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין.
מדובר בפרשה סבוכה שבה סבתא ניצולת שואה ציוותה את רכושה לבנה היחיד ולשתי בנותיו. אלא שאחת הנכדות הגישה בקשה לצו קיום עבור צוואה חדשה, וזו עוררה את חשדו של בית המשפט. בצוואה החדשה נושל הבן כמעט מכל ירושתו וכך גם את אחותה של התובעת, הנכדה השניה. לאחר חקירת העד היחידי לצוואה, עו"ד נצר, סירב השופט לתת תוקף לצוואה וקבע כי אינה משקפת את רצון הסבתא.
עדותו אינה אמת בהחלטה (21.10.09) מתח השופט יעקב כהן ביקורת קשה על התנהלותו של נצר בפרשה. הוא כתב כי אין לו ספק כי מדובר בצוואה ש"הועתקה אות לאות ומילה למילה מזו שקדמה לה...לא יכול להיות כל ספק בכך שהצוואה האחרונה נערכה בידיו של אדם אשר הצוואה הקודמת מצויה הייתה לנגד עיניו".
החשיבות של הדברים נובעת מהעובדה כי בעדותו "הכחיש עו"ד נצר אשר הציג עצמו כמי שערך בעבור המנוחה את הצוואה האחרונה, כי ראה אי פעם את הצוואה שקדמה לה, וטען נמרצות כי הצוואה האחרונה נערכה כביכול על ידו אך ורק מתוך הוראות שקיבל ישירות מפיה של המנוחה".
לא נותר בליבי ספק, הדגיש השופט, כי "הדברים האמורים בתצהירו של עו"ד נצר ובעדותו בפני, בכל הנוגע לעריכת המסמך המתיימר להיות צוואתה האחרונה של המנוחה, אינם דברי אמת".
מדוע המשיך להכחיש? עולה לדבריו תמיהה, מדוע "עורך דין ותיק ומנוסה" כעמוס נצר, המשיך להכחיש כי מדובר בצוואה "מועתקת" גם לאחר ששני מסמכים זהים הוצגו בפניו? "מדוע מצא הוא לנכון להעיד בבית המשפט דברים שמופרכותם כל כך בולטת וחד-משמעית?" התשובה לכך כפי הנראה, "כי דווקא בנושא אי הכרת ואי ראיית הצוואה הקודמת העיד עו"ד נצר עדות אמת (להבדיל מעדותו בדבר קבלת הנחיות המנוחה כביכול)".
ייתכן שהיה "אי מי שנעזר בצוואה הקודמת לשם עריכת הצוואה החדשה, וסיפק לעו"ד נצר נוסח שלם ומוכן של הצוואה החדשה... ועו"ד נצר התבקש רק לפגוש את המנוחה ולהחתים אותה על הצוואה החדשה", כתב השופט והוסיף כי אפשרות נוספת היא שנצר "התבקש רק לאשר כי הצוואה החדשה נחתמה כביכול בפניו על-ידי המנוחה אותה הכיר אף כי לא פגשה כלל".
אינה ראויה להיקרא צוואה כך או כך, "ברור כי עו"ד נצר לא ערך כלל את הצוואה ודבריו בעניין פגישות ההכנה שערך כביכול עם המנוחה והאינפורמציה שליקט מפיה כביכול, אינם אמת". עם זאת, גם אם הצוואה הקודמת הייתה מונחת בפני עו"ד נצר בעת עריכת זו האחרונה, "וכי הוא העיד ביודעין דברים שאינם אמת בסוגיה זו היורדת לשורש נסיבות עריכה הצוואה, אזי ברור כי יש לדחות את עדותו בכללותה. מנגד לא ניתן לקבל את עדותו המופרכת כאילו ערך את הצוואה כולה, כלשונה וככתבה על-פי הוראותיה של המנוחה, נוכח הזהות להוראות הצוואה הקודמת".
נוכח העובדה כי נצר הוא העד היחידי לצוואה זו, אזי "משנופלת עדותו של עד יחיד זה, בין אם משום שלא ערך כלל את הצוואה ובין משום שבחר להעיד דברים שאינם אמת אודות אופן ונסיבות עריכתה, נותר מסמך שאינו ראוי כלל להיקרא צוואה, בין משום שמעולם לא נחתם על-ידי המצווה ובין משום שאין הוא משקף את רצונה האמיתי של המנוחה גם אם חתמה עליו".
השופט הדגיש בהחלטה כי לא רק העדר עדות של אמת באשר לאופן נסיבות עריכת הצוואה מובילה לפסילתה, אלא גם התוכן המהותי של ה"תיקונים" שהוכנסו בה, המנשלים למעשה את בני המשפחה שהסבתא רצתה להוריש להם את רכושה. תיקונים אלו מעידים כי הצוואה אינה משקפת את רצון המנוחה.
