זיוה קורדובה, גננת במקצועה, תבעה את איתי צארום בבית משפט לתביעות קטנות בכפר-סבא בסכום של 30,000 שקל לאחר שהתקין בגן דשא סינתטי, תמורת 9,200 שקל, שלא לשביעות רצונה.
לדבריה, יריעות הדשא חוזקו לרצפה באמצעות מסמרים באורך 20 ס"מ ואחד הילדים בגן הצליח לחלץ מסמר מתוך עשרות המסמרים שקובעו במקום. "המקום הפך לגן מסוכן לילדים. מראהו היה מוזנח והורים סרבו לרשום ילדיהם לגן משום חששם לגורל הילדים", אמרה. קורדובה האשימה את צארום ברשלנות ובחוסר מקצועיות.
צארום הכחיש בכתב ההגנה כי ביצע עבודה רשלנית או לא מקצועית. "התובעת עמדה על כך שאפרוס יריעות בעובי 8 מ"מ בלבד הנחשבות לזולות ביותר. הסברתי לה שמאחר שהיריעות כה דקות אין מנוס אלא לחברן באמצעות מסמרים".
לדבריו, האחריות שנתן חלה על המוצר, היריעות, ולא על התשתית. "אם מצב המשטח היה כה גרוע ועבודתי חובבנית, מדוע התובעת שילמה לי את כל סכום ההזמנה? משמע התובעת הייתה מרוצה. כיוון שכך יש לדחות את התביעה ולחילופין לקבוע שסכום התביעה מופרז", טען צארום.
בפסק הדין קבע השופט דוד גול: "לטעמי, הנתבע מודה כי התקין בגן ילדים מוצר שלא זו בלבד שאינו מתאים למקום שכזה, המוצר גם לא בטיחותי שכן ראשי המסמרים נראים. הנתבע, כמי שטוען למקצועיות וידע רב בנושא, לא סיפק הסבר סביר כאיש מקצוע מדוע הסכים מלכתחילה להתקין מצע שכזה ביודעו כי הוא בעייתי. לחילופין, הייתי מצפה שאם התובעת עומדת על דעתה ומבקשת בכל זאת להתקין את שהותקן מדוע לא הכניס הנתבע תניית פטור כזו או אחרת בגופן בולט שתשחרר אותו מאחריות נוכח העובדה שהמדובר בסחורה שאינה מתאימה כלל לגן ילדים.
"מאידך, התובעת לא סיפקה כל נתוני בסיס ואף לא חלוקה מוצעת בין ראשי נזק שונים. התובעת אף לא המציאה קבלות על רכישת משטחים אותם הדביק בנה בסופו של יום. בישיבה הודתה התובעת שהיריעות החדשות חוברו בדבק מגע ע"ג הבסיס שיצר הנתבע. עפ"י אומדנא, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,500 שקל כפיצוי על התקנה שאינה מתאימה לנסיבותיו של גן ילדים. פרט לאמור לעיל אין צו להוצאות", פסק השופט.