מוחמד זאיד הורשע בבית משפט השלום בבית-שמש בעבירה של הסעת תושבי שטחים ללא אישורי שהייה בישראל. דינו נגזר למאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים, שירוצה בעבודות שירות; להפעלה של מאסר על-תנאי בן שישה חודשים, שהטיל עליו בית משפט השלום בירושלים מיום 2.10.05, כאשר ההפעלה תהיה חופפת; וכן לקנס ולמאסר על-תנאי. בנוסף, נפסל מלנהוג במשך שנתיים מיום גזר הדין.
המדינה לא השלימה עם גזר הדין והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. לטענתה, העונש שהוטל על זאיד, אינו הולם את חומרת העבירה בה הורשע ואת חומרת הנסיבות האופפות את ביצועה, ואינו עולה בקנה אחד עם רמת הענישה הראויה.
עוד הדגישה המדינה שביום 2.10.05 הורשע זאיד בביצוען של חמש עבירות דומות במועדים שונים, והורשע בגינן לאחר שצירף את כולן לכתב האישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בירושלים. "והנה, כחצי שנה מיום גזר הדין הקודם, שב זאיד וביצע את העבירה נשוא הערעור. ככל הנראה לא היה בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו בתיק הקודם כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות נוספות".
סניגורו של זאיד השיב שחלף זמן ניכר מעת שביצע זאיד את העבירה; הוא היה נתון במעצר בית מלא במשך שישה חודשים; מאז לא עבר עבירות; התבגר ונישא, ומשפחתו תלויה בו. באופן מיוחד הדגיש, כי אביו הקשיש, בן ה-91, תלוי בו, ונראה כי זו הסיבה שבעטייה הקל עמו בית משפט שלום ולא הטיל עליו עונש מאסר בפועל. "אם ייגזר דינו של המשיב למאסר בפועל, לא יהיה מי שיטפל באב הקשיש ויש חשש לגורלו".
בית המשפט המחוזי פסק שבית משפט השלום "הקל עם המשיב למעלה מן המידה", והעונש שהוטל על זאיד לא הרתיע אותו. "מצבו של אביו הקשיש חייב היה להיות לנגד עיניו כתמרור אזהרה משמעותי, לבל ישוב ויסתבך במעשים מן הסוג הנדון. גזר-דינו של בית משפט קמא אינו משקף לטעמנו את התגובה העונשית הראויה כלפי מי ששב ומבצע עבירה בנסיבות שתוארו לעיל.
"התנהלותו של המשיב מעידה על כך שהוא הפך את ההסעה של תושבי שטחים ששהייתם בישראל אינה מותרת, לפרנסה. מכתב האישום בו הודה, עולה כי הסיע 7 שוהים בלתי חוקיים, בתשלום, בשעות ערב, ממחסום ענתה לכיוון טייבה, היינו, למרכז הארץ. המדובר בנסיבות חמורות של עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים ומדיניות הענישה בעבירה המבוצעת בנסיבות אלה, הנה, ככלל, מאסר בפועל. וודאי שכך, כאשר העבירה בוצעה לאחר ריצוי עונש מאסר ממשי ובתוך תקופת התנאי".
בית המשפט המחוזי התערב בגזר הדין באופן זה, ששלושה מתוך ששת חודשי המאסר שנגזרו על זאיד ירוצו במאסר, והיתר, שלושה חודשים נוספים, ירוצו בעבודות שירות. יתר חלקי גזר הדין - ייוותרו על-כנם.