כשהתיישבתי בשבע לפנות בוקר על מרפסת העץ החיצונית של 'הקונדיטוריה של גל', יכולתי לראות את הספקים מגיעים בזה אחר זה ומכניסים ארגזי חלב, חמאה ושמנת, קרטוני ביצים וחבילות גדולות של סוכר לדלת האחורית של המטבח.
בצידו השני של המטבח, בוויטרינה הנוצצת והמפתה ובסלסילות הקש המתוקות, סודרו התוצרים הסופיים לכדי תצוגה מזמינה ומרהיבה ביופייה. באמצע, בין חומרי הגלם לתוצר הסופי, עמל גל עם מה שנראה כמו עשרות הידיים העובדות שלו ועושה קסמים. בכלל, בישול תמיד הצטייר בעיני כמדע מרתק, אבל כל מה שקשור לקונדיטוריה זה כבר בגדר אלכימיה בעיניי.
המשכתי להתבונן בזמן שאני ממתין לאחותי שתגיע עם איילה, האחיינית שלי, שחוגגת בימים אלה חמישה חודשים. אחרי אספרסו כפול חזק הגיעה אחותי עם האוצר המתוק והקטנטן, שהשתלב באופן מושלם בין כל הקרואסונים ומאפי השמרים במקום.
אחרי סיבוב ארוך של פוצי מוצי עם כל גברת ואדון במקום (איילה היא באמת היצור הכי מדהים בעולם. אני רציני, אם יצא לכם ללכת ברחוב ולראות את היצור הכי מדהים בעולם, זו כנראה הייתה איילה האחיינית שלי), התיישבנו ועשינו הסכם קצר: היום שמים את הדיאטות בצד, כי הקונדיטוריה של גל היא מסוג המקומות שלא שוברים לך את הדיאטה, אלא מרסקים אותה לאבקה וזורים אותה על אחד ממאפי הבוקר. רק כך נוכל להתמסר לכל מה שגל יציע לנו ובדרך הביתה נחזור לעצמנו. נשמע מטופש, אבל שכשאתם מוקפים במאפי בוקר והאוויר ספוג בניחוחות שמימיים, באמת שקשה להתרכז.
אז התחלנו לסעוד כטוב ליבנו כטוב בבצק: התחלנו עם מאפה ארטישוק (12 שקל), מעין מעטפת בצק עלים החובקת מלית של ארטישוק, נבטים, פטריות ואספרגוס, כשהכל מעורסל ברוטב בשמל מושלם. זו הייתה הפעם ראשונה שהזדמן לי לאכול מאפה ארטישוק ובפירוש לא האחרונה. לצידו שולחננו שכן (ונעלם תוך שלוש שניות) בורקס תרד (9 שקל), שבתוכו הסתתרו מיני גבינות ועלי תרד חלוטים ועל הבצק נזרו גרעיני דלעת קלויים. עונג אמיתי.
אחרי ההתחלה המוצלחת התמסרנו לזוג מאפי שמרים (12 שקל האחד) - אחד עם וניל והשני עם פירות יער. קרם הפטיסייר שנוקד בגרגרי וניל גרם לי לרעד בידיים (או שאולי היה זה סילון המתיקות שזרם לי בוורידים?). בכל מקרה - מומלץ לשבת כשצורכים את המתוק-מתוק הזה. להפתעתי, פירות היער לא היו קפואים כמו ברוב המקומות אלא פירות יער טריים ומתוקים. מרשים כבר אמרתי?
ואם כבר באמיתי עסקינן, אדגיש ששטפנו את כל אלה בשתי כוסות מיץ תפוזים חמצמץ שנסחט על המקום (8 שקל/ 12 שקל). כדי להירגע קצת מן המאפים, העלמנו לקרבנו צלוחית עוגיות שערורייתית (12 שקל לצלוחית עם 9 עוגיות): עוגיות פקאן שנמסות בפה, עוגיות טחינה לא מהעולם הזה ו'אוזני פיל' מיניאטוריות וממזריות. בשלב הזה איילה החלה לבכות, כנראה משום שבני משפחתה האוהבים בולסים מעדנים ממש לידה, בזמן שהפסגה הקולינרית שלה היא בטטה אפויה ומרוסקת. אכן, סיבה טובה לבכי.
למזלנו גל נחלץ לעזרתנו ולקח את איילה הבוכייה לסיבוב מרגיע באזור הוויטרינה. עושר הצבעים והצורות כנראה הרגיע אותה, כי בזמן שאכלנו את ארוחת הקיש שלנו (35 שקל), לא שמענו ממנה ולו ציוץ. ומה כללה ארוחת הקיש? סלט אישי, שהצטיין בקוביות בולגרית ירוקות מזעתר, ערימת גרנולה מלוחה (!) עם פקאנים, שקדים, גרעיני דלעת, חמוציות, אגוזי מלך ופיסטוקים, וכמובן קיש נפלא של פטריות ובצלים שבטעות קראתי לו "פשטידה", מה שגרר מעט זעם מצידו של גל ("פשטידה זה מה שמכינים מהשאריות של חדר האוכל שנאספו במהלך השבוע"!). סליחה, גל, לא התכוונתי.
הארוחה כוללת גם קפה, אך לא התפנינו כי המשכנו הלאה לבורקס הקממבר (12 שקל) שנע על הגבול שתמיד אהבתי בין מלוח למתוק. הבורקס הזה גרם לי לתהות על חסרונן של בורקסיות בוטיק בעולמנו. אם יש משהו שמתקרב להגדרה הזו, זה הקונדיטוריה של גל שללא ספק מייצרת בורקס גורמה. נשמע כמו אוקסימורון אבל זה הדבר האמיתי. המשכנו למיני סנדוויץ' (12 של/18 שקל),שלמרות גודלו הזערורי הכיל ממרח עגבניות מיובשות, גבינת עיזים, צהובה וצנוברים. ניתן להזמינו גם בארוחת סנדוויץ' (28 שקל) הכוללת את כל מה שכוללת ארוחת הקיש, חוץ מהקיש.
ראוי לציין שבמרכז הקונדיטוריה של גל עומד מי עדן בר גדול לשימוש חופשי של הלקוחות - יוזמה מבורכת ביותר.
איילה שבה אלינו רגועה מתמיד, סביבנו אנשים קראו עיתונים של בוקר ושוחחו שיחות של בוקר. ניגשתי לאזור הקופה, לחדרון שמזכיר יותר מכל רחם של בצק, כדי לבחור את ההפתעה הבאה ועיני נחתו על עוגת גבינה (19 שקל) עם קונפיטורת פירות יער בעיטור פטל טרי. מה אומר ומה אגיד? אם הפרה ממנה חלבו את החלב להכנת העוגה הזו הייתה יודעת לאן הוא הולך, היא הייתה גאה.
ריבוע העוגה הותקף מכל כיוון על-ידי מזלגותינו, נוגב בקונפיטורה המתקתקה והיווה יופי של פתיח לשעה עשר בבוקר. כן, ארגנו לנו ארוחה ארוכה שנמשכה עד לצהריים, מטלה בכלל לא קשה כשיושבים בקונדיטוריה של גל. אין מוזיקה ברקע וצלילי העברת העמודים בעיתון, מלמולי הבוקר והריח באוויר מעלימים את תחושת הזמן והמציאות החיצונית.
לסיום, למרות שאני רציתי להמשיך (מזל שיש אחיות גדולות), טעמנו מאפה אנטי פסטי (12 שקל) העשוי מבצק קרואסון משוטח ועליו הונחו אחר כבוד גבינת עיזים, קממבר, זיתים, בצל אפוי, בטטה צלויה ופלפלים קלויים. פשוט ומשובח. לצידו כיכב קרואסון בצק שמרים (12 שקל) בצורת שבשבת שהמתיק בחובו קרם שקדים שחתם לנו את הארוחה המתוקה ממתוקה הזאת.
אחרי ארבע שעות אצל גל, אחרי שלא טעמנו אפילו עשירית מהמבחר המרשים של המקום, נפרדנו ממנו בלב כבד ונפלטנו אל מרכז הכרמל החם. כשאני חושב על זה, אני לוקח את דבריי בחזרה מתחילת הרשימה: התוצר הסופי אינם המאפים ולא העוגות, הוא החיוך המטופש שנח על שפתי כל מי שיוצא מהקונדיטוריה של גל ומלווה אותו לאורך כל היום. ראו הוזהרתם.
