לאה קירשנבאום תבעה את מוסך ד.י.פ. קאר בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות ברחובות לאחר שרכבה טופל במקום בלא הצלחה.
מכתב התביעה עלה שבחודש ינואר 2009 פנתה למוסך, באמצעות בעלה רובי קירשנבאום, על-מנת לתקן מנוע ברכב. עם סיום התיקון, קיבל קירשנבאום את הרכב וכעבור יממה התגלתה, במהלך נסיעה, נזילת מים.
הרכב נלקח למוסך וטופל ארבע פעמים בתאריכים שונים, אך בלא הועיל. "לאחר התיקון האחרון, התקלה חזרה על עצמה. בפעם רביעית, הוכנס הרכב למוסך והובהר שיש לקצר צינור ולאחר מכן תיפתר הבעיה. אלא שלאחר קיצור הצינור לא נפתרה הבעיה והיא קיימת נכון ליום הגשת התביעה", טענה קירשנבאום.
מאחר שהמוסך לא תיקן את התקלה, ביקשה התובעת לחייבו בסכום של 22,000 שקל, הכולל: השבת מלוא התמורה בעד התיקון בסך 7,000 שקל, סך של 2,500 שקל בגין הוצאות בגין מוניות, גרר, דוחות חניה; סך של 1,500 שקל בגין הוצאות עו"ד וסך של 10,000 שקל עבור עוגמת נפש.
בכתב ההגנה טען המוסך שהתביעה הוגשה על-מנת לחמוק מתשלום. "הרכב הגיע ללא אישור על מבחן רישוי (טסט) ובבדיקה שנערכה נמצא שיש צורך להחליף למנוע חדש ולהחליף שמנים. ברכב לא הותקן שעון המתריע על התחממות ועל כן הוצע להתקין שעון". בעל המוסך, יעקב דיין, הדגיש שגם אם הרכב הוחזר ארבע פעמים, לתיקון נוסף, הדבר שכיח ומקובל בהתנהלות יומיומית של מוסך.
בפסק הדין חלק השופט
גדעון ברק על דבריו של דיין: "עם כל הכבוד למר דיין, אין אני מקבל קביעה זו, משום שדרכו של עולם היא, שעל לקוח ליתן אמון בבעל מקצוע - במקרה זה מוסך - ואם הרכב מוכנס לתיקון (החלפת מנוע) והלקוח משלם במיטב כספו, ראוי שלאחר כל אלה, ייסע הלקוח בבטחה ולא יטריד את עצמו שוב ושוב בהכנסת הרכב לתיקונים חוזרים".
השופט ברק הדגיש שהתובעת לא המציאה חוות-דעת מקצועית, שבאמצעותה ניתן להוכיח את מצב הרכב מאז הוצאתו לאחרונה מהמוסך, או מצב הרכב אחרי כל תיקון ותיקון. לדבריו, התובעת לא טרחה לציין שסך של 1,500 שקל מתוך התמורה המלאה בעד המנוע כלל לא שולם. "אני מקבל את טענות התובעת שהתיקונים החוזרים והצורך לבזבז זמן על-מנת להכניס שוב ושוב את הרכב לאותו תיקון - יש בכך כדי להצדיק הענקת פיצוי". בסופו של דבר, השופט ברק חייב את המוסך לשלם לתובעת סך של 1,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך של 250 שקל.