כאמור, השייח סלאח הורשע בהתפרעויות ותקיפת שוטר. בהחלטה כתב השופט
יצחק שמעוני כי "חופש הביטוי חרות על דגלה של מדינת ישראל, ומעמד מיוחד ניתן לו בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל כן רשאים הנאשמים, ככל אדם אחר, להביע מחאתם. ואולם, חירות הביטוי אינה חירות מוחלטת ולא כל התקהלות, וקל וחומר התפרעות, יחסו בצילה".
הוא ציין כי על-רקע המתיחות הגבוהה השוררת סביב הר הבית, "המכונה לא אחת בפסיקה 'חבית נפץ', וכוננות כוחות הביטחון לאירועים אלימים בסביבתו, נחסמה הכניסה למתחם לנאשמים ולחבריהם. הנאשמים לא נשמעו להוראות כוחות המשטרה והחליטו לחדור למתחם עוד באותו יום, על-אף שהשוטרים שהיו במקום חסמו את הכניסה והורו להם לא להיכנס למקום. ניסיון הכניסה בכוח ומחאת הנאשמים התדרדרו במהירות להתקהלות אסורה ולהתפרעות, אשר הפרו את השלום והטילו אימה על הציבור".
בכך לדבריו לא תם האירוע אלא בהמשך ירק השייח סלאח "יריקה מכוונת בפניו של שוטר מג"ב אשר חש את היריקה החמה והמכוערת בפניו, כפי שתיאר אותה בעדותו שנמצאה בעיני מהימנה ומקובלת ללא כל סייג".
