מריאנה ואלכסנדר בראש הגישו נגד הראל חברה לביטוח בע"מ תביעה כספית לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. הזוג בראש ביקש יתרת פיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.8.02. במהלך התאונה הוגדר הרכב כאובדן גמור, והנתבעת שילמה לזוג בראש ביום 19.8.02 סכום של 65,398 שקל. במסגרת התביעה הקטנה, טען הזוג שלא שולם לו סכום של 530 שקל עבור כיסא תינוק שהיה ברכב בעת התאונה, על-אף שהנתבעת הייתה מחויבת לפצותו גם בשל רכיב זה.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה, שדין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. הזוג בראש התנגד לבקשה הדחייה על הסף בטענה שתביעתו איננה תביעה חדשה כי אם תביעת המשך לתביעה המקורית, שהוגשה במועדה.
השופטת
אנה שניידר עיינה בטענות הצדדים, החליטה לקבל את טענותיה של חברת הביטוח, ודחתה את התביעה מחמת התיישנות. "סעיף 31 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות של התביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. 'מקרה ביטוח' במקרה שלפנינו הינו התאונה בשנת 2002, ולא מועד הגשת התביעה לחברת הביטוח (ר' ע"א 3812/91 ברבארב גרייס נ' אריה חברה ישראלית לביטוח, פד"י מח(3) 441). התובעים אומנם הגישו את תביעתם המקורית לכיסוי הנזק שנגרם להם במועד, אולם משלא תבעו בגין כיסא הבטיחות באותה התביעה - אין להם להלין אלא על עצמם, ואין בכך כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בתביעת הביטוח. זאת ועוד, גם אם הייתה מתקבלת טענת התובעים לפיה מדובר בתביעת המשך לתביעה המקורית, הרי מששולם לתובעים סכום התביעה המקורית ביום 19.8.02, החל מירוץ ההתיישנות בשל התביעה עבור כסא הבטיחות מהמועד האמור.לאור הוראות סעיף 31 לחוק, תמה תקופת ההתיישנות באוגוסט 2005 ולכן דין התביעה שלפנינו להידחות על הסף. על-אף שמן הראוי היה להטיל על התובעים הוצאות בשל בזבוז זמנם של הנתבעת ושל בית המשפט - לפנים משורת הדין אין צו להוצאות".
