לצורך המחקר הם יצרו שני תרחישים שונים כדי להעריך את הדרך בה העיטוש משפיע על התחושות והתפיסות של אנשים, בעיקר בעקבות הופעתו של וירוס שפעת החזירים באביב האחרון.
בתרחיש הראשון, 50 סטודנטים נתבקשו למלא שאלון בן עמוד אחד על הסיכון שלהם לבעיות בריאות מסויימות, כמו גם על התחושות הכלליות שלהם לגבי מערכת הבריאות בארצות הברית.
רגע לפני שקיבלו את השאלונים, מתחזה מטעם החוקרים עבר ליד 26 ממשתתפי המחקר, התעטש והשתעל.
כשנשאלו האם ישנה סבירות גבוהה לכך שהאמריקני הממוצע יידבק במחלה רצינית, 26.7% מהסטודנטים בקבוצת הביקורת ענו בחיוב בהשוואה ל-41.2% מהסטודנטים שנחשפו לעיטוש. הסיכון למוות מהתקף לב לפני גיל 50 היה הדאגה של 21.1% מקבוצת הביקורת בהשוואה ל-45.4% מהקבוצה שנחשפה לעיטוש. הסיכון למוות מפשע או מתאונה נתפס כאיום ממשי על-ידי 27.9% מהסטודנטים בקבוצת הביקורת בהשוואה ל-41.2% מבין אלו שנחשפו לעיטוש.
אותם משתתפים שנחשפו לעיטושים נטו גם להרגיש כי מערכת הבריאות האמריקנית זקוקה לשיפוץ כללי.
בתרחיש השני, 47 משתתפים הסכימו לקחת חלק בסקר במרכז קניות באזור מישיגן. במסגרת ניסוי זה, 23 מהם נחשפו לעיטוש ולשיעול רגע לפני שענו על הסקר, ו-24 האחרים לא נחשפו.
כל משתתפי המחקר נשאלו אם היו מעדיפים ש-1.3 מיליארד הדולר יושקעו בפיתוח חיסון לשפעת או ביצירת מקומות עבודה ירוקים. רק 16.7% מהמשתפים בקבוצת הביקורת הרגישו שיש להשקיע כסף בפיתוח חיסון לשפעת לעומת 47.8% מהקבוצה שנחשפה לעיטוש.
כשאדם מתעטש, אנחנו מגיבים בדאגה שגורמת לכל מיני דברים להראות מסוכנים יותר. בדרך כלל תגובה כזו של דאגה משרתת אותנו היטב משום שאנו מעוניינים להזהר מפני סיכונים. כמו-כן, אנחנו בדרך כלל מודאגים פחות מאזהרות שווא מאשר מהעדר אזהרה מסכנה ממשית.
דבר אחד בטוח, ועליו יסכימו רבים - פחד מתפשט הרבה יותר מהר מווירוס.
