אבי חסון ערער לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בקריית גת, מיום 12.10.09, שהרשיע אותו, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, בעבירות של נהיגה ללא ביטוח ובעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לתקופה העולה על 6 חודשים.
בית משפט לתעבורה גזר עליו את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל, 11 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות בהן הורשע על-פי פקודת התעבורה, והתחייבות כספית בסך 1,000 שקל.
כתב הערעור הופנה כנגד עונש המאסר בפועל, אשר לשיטת חסון יש בו משום נקיטת עמדה בלתי מתחשבת לנוכח נסיבותיו האישיות וחריגה לחומרה ממדיניות הענישה. עורך דינו טען, שהיה מקום להטיל על חסון מאסר שירוצה בעבודות שירות ולא מאסר בפועל. "יש בכך כדי לנתקו ממעגל העבודה בפרט בהיותו אדם נורמטיבי, נשוי ואב לילדים הסמוכים על שולחנו". עורך הדין ביקש מבית המשפט המחוזי להקל בעונשו, ולכל היותר לאפשר לחסון לרצות את יתרתו בעבודות שירות.
המדינה התנגדה לערעור וטענה שפסק הדין תואם את מדיניות הענישה בעבירות שביצע חסון. "בפרט לנוכח הזילות המופגן שהפגין המערער עת נהג כשהוא יודע שרישיונו נפסל וכאשר נמנע מלהתייצב לשימוע בעניין פסילת רישיונו". המדינה הוסיפה שלחובתו של חסון 103 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, בין השאר בנהיגה ללא רישיון-נהיגה, ויש בכל אלה כדי ללמד על הזלזול שמפגין בכל הקשור לחוקי התנועה".
שופטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע,
רחל ברקאי, פסקה שחסון חטא בביצוע עבירות חמורות, במיוחד כשנהג בזמן פסילה - "התנהגות בה גלומה סכנה ממשית לעושים שימוש בדרך. חומרת יתר יש ליחס למעשיו אשר לוו בזילות מוחלט כלפי מערכת אכיפת החוק הן באי התייצבותו לשימועים אליהם הוזמן ועליהם ידע והן לנוכח ריבוי רישומיו הפליליים בעבירות תעבורה, כ-103 במספר".
לדבריה, בית משפט לתעבורה לא שגה בדרך בה נקט עם חסון, "אולם, מתוך מידת הרחמים, על-רקע נסיבותיו האישיות, ראיתי לנכון להתערב באורכו של עונש המאסר בפועל, לקצרו במקצת ולהעמידו על 6 חודשים בלבד. יתר רכיבי העונש יישארו בעינם".