דיכאון הוא גורם סיכון לתמותה בדיוק כמו עישון. זוהי המסקנה אליה הגיעו חוקרים מאוניברסיטת ברגן שבנורבגיה ומהמוסד לפסיכיאטריה בקינג קולג' שבלונדון.
כשהם מנצלים קישור ייחודי בין סקר של יותר מ-60,000 משתתפים למאגר נתונים מקיף של נתוני תמותה, החוקרים גילו כי במשך ארבע שנים לאחר שבוצע הסקר, הסיכון למוות עלה והגיע לשיעור דומה בין אנשים שאובחנו בדיכאון לבין אנשים שעישנו.
שלא כמו בעישון, לא ידוע עד כמה סיבתי הקשר לדיכאון, אך הממצאים בהחלט מצביעים על הצורך במודעות לקשר משום שהוא נשמר גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמים אחרים רבים.
המחקר הראה גם כי חולים הסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות, בעוד ששילוב של דיכאון וחרדה בחולים הוריד את הסיכון למוות בהשוואה לנוכחות דיכאון בלבד. לדברי החוקרים, אחד המסרים העיקריים מהמחקר הוא ש"מעט חרדה יכולה אפילו להועיל".
למעשה, מדובר בשתי קבוצות סיכון. אנשים עם רמות גבוהות מאוד של תסמיני חרדה עשויים להיות באופן טבעי יותר רגישים בגלל הלחץ, המשפיע על מערכת הלב וכלי הדם. מצד שני, אנשים שהיו עם רמות מאוד נמוכות של חרדה, כלומר לא דיווחו על תסמיני חרדה כלל, יכולים להיות גם אותם אנשים שלא יפנו לעזרה במצב של בעיות פיסיות מאחר שהם גם נוטים יותר לקחת סיכונים, מה שעשוי להסביר את שיעור התמותה הגבוה יותר.
במונחים של קשר בין תמותה לחרדה עם דיכאון, המחקר מראה כי התנהגות המאופיינת בפנייה לעזרה יכולה להסביר את התוצאות. אנשים הסובלים מדיכאון עלולים שלא לפנות לעזרה או שלא להצליח לקבל עזרה כשהם אכן זקוקים לה, בעוד שההפך הוא הנכון לגבי אנשים הסובלים מחרדה.
לדברי החוקרים, לא יהיה זה מפתיע לגלות כי רופאים פחות חוקרים תסמינים פיסיים אצל אנשים הסובלים מדיכאון משום שהם סבורים כי הדיכאון הוא ההסבר לכך, אך בדרך כלל יבדקו יותר אצל חולה הסובל מחרדה משום שהם משוכנעים כי הבדיקות ירגיעו אותו. למרות שמדובר בהשערות בלבד, הרי שהן בכל זאת מתאימות לממצאים.
החוקרים ציינו כי יש להתייחס לתוצאות יחד עם ראיות אחרות, המראות גם הן כי ישנן השלכות בריאותיות פיסיות שליליות הקשורות להפרעות מנטליות, כמו דיכאון והפרעות פסיכוטיות.
לאור הממצאים, הם מציעים להתמקד בפיתוחים עתידיים של טיפול בדיכאון ובחרדה, ומדגישים כי הבריאות הפיסית של אנשים הסובלים מהפרעות מנטליות או שסבלו מהן בעבר דורשת הרבה יותר תשומת לב מזו לה היא זוכה כיום.
