היום לפני 63 שנה, ב-20 בנובמבר 1945, החלו משפטי נירנברג.
משפטי נירנברג היו סדרה של משפטים בהם נשפטו פושעי המלחמה וראשי המשטר הנאצי בגרמניה. המשפטים נערכו בעיר נירנברג שבבוואריה.
במסגרת המשפטים הוגשו כתבי אישום על-ידי ארבע המעצמות - ארצות הברית, בריטניה, צרפת וברית המועצות, וסך הכל התקיימו שלושה עשר משפטים בין השנים 1945 ל-1949. המשפט הראשי היה משפט פושעי המלחמה הראשיים.
התביעה גיבשה ארבעה אישומים עיקריים:
1. קשירת קשר לעשיית מלחמה תוקפנית.
2. עשיית מלחמה תוקפנית או "פשעים נגד השלום".
3. פשעי מלחמה.
4. פשעים נגד האנושות.
צוות התביעה הורכב מתובע מארצות הברית, תובע מברית המועצות ותובע בריטי.
הפרוטוקול של המשפט הגדול השתרע על-פני 42 כרכים. הועמדו בו לדין, נוסף ל-22 הנאשמים, גם ארגונים נאציים פושעים. המשפט מהווה נקודת מפנה חשובה בהתפתחות משפט-העמים ובגיבוי החוק הפלילי הבינלאומי.
שישה ארגונים הועמדו למשפט, במטרה לסייע בכך שכשיובאו למשפט חברי ארגונים אלו יהיה אפשר להרשיעם על סמך חברותם בארגון בלבד. הארגונים: האס.אס, הגסטאפו, המנהיגות הפוליטית של המפלגה הנאצית, האס.אה. והקבינט של הרייך.
הנאשמים שנידונו לעונש המוות הוצאו להורג בתלייה ב-16 באוקטובר 1946. שאר הנאשמים שנידונו לעונשי מאסר ריצו אותם בכלא שפנדאו בברלין.
אנקדוטה יהודית מעניינת קושרת בין עשרת בני המן שנתלו על העץ במגילת אסתר לבין הפושעים הנאציים שנתלו. בין האותיות שמרכיבות את שמותיהם של עשרת בני המן מופיעות שלוש אותיות זעירות - ת', ש' וז'. המרכיבות יחד את שנת תש"ז - שבה הוצאו להורג הפושעים הנאציים שנשפטו במשפטי נירנברג.