בבית לוחמי הגטאות הושקה תערוכת האמנות הייחודית והמרתקת "כרטיס עלייה לגן עדן", של הציירים פרץ בדה מאיר ופריץ הנדל, שהיו חלק מפרק מביש בתולדות האימפריה הבריטית, המכונה פרשת מאוריציוס, שהתרחשה במלחמת העולם השנייה.
התערוכה הושקה במהלך כינוס הסתיו של אגודת הידידים של בית לוחמי הגטאות, בהשתתפות יושב-ראש אגודת הידידים הישראלית דני יתום, יושב-ראש הוועד המנהל של הבית אלי גונן, מנכ"ל הבית רמי הוכמן, ועשרות מבין חברי אגודת הידידים.
"כרטיס עלייה לגן עדן" ממחישה באמצעות ציורי צבע מרהיבים ואיורי שחור-לבן מדויקים, את סיפורם האישי והקולקטיבי של מעפילים יהודיים מאירופה שגורשו על-ידי הבריטים בשנת 1940 למחנה מעצר באי מאוריציוס באוקיינוס ההודי. הגירוש נעשה במטרה להזהיר את היהודים, פליטי שואת אירופה, מלהמשיך להגיע אל מולדתם.
הציורים והמוצגים בתערוכה משתלבים לכדי עלילה מרתקת: סרטים תיעודיים, מסמכים, פרטים מחיי היומיום, רישומים, הדפסים ובובות תיאטרון שנוצרו במחנה.
אלנה מקרובה, אוצרת התערוכה, על "כרטיס עלייה לגן עדן": "הפרויקט נוצר מתוך שלוש תשוקות גדולות: אנשים, אמנות והיסטוריה. הסיפור החל לפני שנים אחדות במפגש שלי עם אדם מופלא בשם פרץ בֶּדָה מאיר. המפגש הוליד ידידות לבבית עם הוזה, אסתטיקן ואוהב חיים, שנמשכה עד מותו בשנת 2002 בהיותו בן 96".
הספר של מקרובה על החלקים האמנותיים של פרשת מאוריציוס, תורגם לשפות רבות והפך לרב-מכר בתחום האמנות. הוא נפתח בסיפור חייו של בדה (בדז'יך) מאיר, יליד מורביה. הוא עוקב אחרי מסע בריחה של כאלפיים יהודים ממדינות אירופה הנתונות תחת הכיבוש הנאצי. הפליטים השקיעו מאמצים רבים כדי להגיע לארץ ישראל, אך בתום מסע ממושך ומסוכן לכדו אותם שלטונות המנדט הבריטי וכלאום במשך כל שנות המלחמה באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי.
התערוכה מלווה ברישומים ובתחריטים מופלאים של בדה מאיר ושל פריץ הנדל, עמיתו וידידו. פריץ, יליד הסודטים, הפך אף הוא לידיד נפשה של המחברת, אם כי באופן רוחני טהור: פריץ מת במאוריציוס מוות טראגי בשנת 1945.
להבדיל מחברו ביש המזל, בדה הגיע לארץ המובטחת ובילה בה את המחצית השנייה של חייו הארוכים בעמל כפיים וביצירה. בדה חלק את חייו ועבודתו עם אשתו האהובה חנה, שהצטרפה אליו גם במסעו לגן-עדן.
אחרי הכל, טענו, הגירה המונית של יהודים תסייע בפתרון "הבעיה היהודית". הם היו צריכים לשאת ולתת עם איכמן כדי לקבל היתר לנוע בחופשיות בין ברלין, ז'נבה - מושבו של המשרד הראשי לעלייה ציונית - ואמסטרדם, מושבו של הג'וינט. משימה נוספת הייתה למצוא מקורות מימון ולקבל אישור להעברת כספים מעבר לים. כמו-כן, נדרש למצוא בעלי אוניות שיעמידו לרשותם את אוניותיהם ולגייס מלחים להפלגות מסוכנות, שאין לדעת אם ישובו מהן.
עזיבתם המיוחלת והמופלאה של הפליטים התאפשרה במידה רבה בזכות המאמצים הבלתי נלאים של ברתולד שטורפר, איל הון יהודי בן 60 מווינה. בשנת 1939 הוא הציע לאיכמן את רעיון "הגירת" היהודים. הארגונים שהיו אחראים עד כה להעברת יהודים לפלשתינה, הוועד הפועל והמוסד, הסתכסכו ביניהם ופעלו בחוסר יעילות.