כשהייתי קטנה, בכל פעם שלא הרגשתי טוב הייתי מדמיינת שיש נסיך יפה תואר שיודע שאני קיימת כי הרי נפשי שזורה בנפשו עוד מימים ימימה. שיעבור זמן ויחלפו ימים ולילות, בסופם לבטח הוא ימצא אותי, יציל אותי מכוחות הרשע ויישא אותי בזרועותיו אל עבר הנצח הורוד.
מסעדת 'ננה' נמצאת בכניסה לנווה צדק, היפה בשכונות העיר, בדיוק במקום בו המציאות האפורה והדחוסה של אזור אלנבי נגמרת והאסתטיקה הופכת לסיפור אגדה קסום. בכניסה לבקתה היפהפייה ורחבת הידיים שבלב הג'ונגל האורבני, נברשות מעוצבות, פסל של סוס דוהר ועל הדלת ידית רחבה מעץ ושיר שקורא לנו לאהוב במקום לשפוט מה טוב ומה רע. כי הרי בסוף, אחרי שייגמר לנו הזמן, נזכור רק עד כמה אהבנו ולא את השיפוטים חסרי האחריות שהנהיגו את חיינו.
כשניצבנו, אני והנסיך, מתלבטים אל מול רשימת הקוקטיילים האגדתיים שנושאים שמות של דמויות מאגדות ילדותינו, בחרנו את הקוקטיילים לפי הסיפור שהם טומנים בחובם ולא לפי תכולתם. הנסיך הזמין את קוקטייל 'פיטר פן' (35 שקל) ואני את 'סינדרלה' (35 שקל). כמו בפורים, חשבתי, כשהתת מודע מתגלם בתחפושת מוחצנת. הנסיך הרי רוצה להישאר צעיר לנצח ב'ארץ הלעולם לא' שברא לעצמו. זה הנסיך שמצא אותי שוב נגד כל הסיכויים אחרי שעברו 10 שנים, שלימד אותי לעוף בעזרת אבקת קסמים מעבר לגבולות מוכרים וברורים ושרוצה להישאר צעיר וחופשי לנצח. ואילו אני בסינדרליות שלי, תמיד האמנתי בלב שלם (גם כשהלילה היה שחור משחור והחיות היו חברותי היחידות), שיגיע יום בו חיי ישתפרו פלאים. שאחרי שיחפש אחרי בכל רחבי הממלכה, בלי שיתייאש מהקשיים שבדרך, הוא יגיע, הנסיך שלי, יישא אותי בזרועותיו ויחד נדהר אל עבר ממלכתו הרחוקה.
כשקוקטייל פיטר פן ירקרק שמכיל שילוב נערי מדהים שמעיף אותך מיידית לעולמות רחוקים של מידורי, שנאפס, תות, לימונדה וגרנדין אחוז בכפות ידיו הרכות, חייך אלי הנסיך חיוך קסום וגרם לי להאמין, כמו בכל רגע בו שהיתי במחיצתו, שלאגדה הזו יהיה סוף טוב. אני לגמתי את סינדרלה, שהתגלתה כמבעבעת, וורדרדה וקלילה וטמנה בחובה וודקה, אוכמניות וגרנדין, ותהיתי האם אני עדיין מאמינה לסיפור הזה. הנסיך שלי אומנם מצא אותי אחרי שנים רבות כמו בסופה של כל אגדה, אבל עכשיו אני מבינה שסופה של כל אגדה -במציאות הוא רק ההתחלה.
התחלנו עם כבד קצוץ (41 שקל) טחון גס, באופן ששומר את טעם הכבד ברור וחד. הכבד הוגש לצד טוסטונים חמודים ובצל מטוגן ומקסים שאני והנסיך בטח נאמץ את אופן הכנתו במטבח של ארמונו כשנרצה להיזכר באגדה. בצלחת הלבנה והמעוצבת השנייה שהונחה על שולחננו הונחו עגבניות שרי צרובות ומרעננות עם גבינת פטה רכה שאיזנו את טעמו החד של הכבד (45 שקל). בזמן שהמתנו למנות העיקריות לגמנו את אחד היינות הלבנים הטובים שגלשו אי פעם במורד גרוני - שרדונה סי של קסטל 2007 (62 שקל) - יין לבן ויבש בסגנון צרפתי מסורתי שטעמו הוגדר באופן כה מדויק בתפריט (חמאתי, מורכב ועמוק) עד שלשווא ניסינו למצוא תיאורים קולעים יותר.
למרות שהמציאות בתוך ננה כל כך לא ישראלית, כל היינות שמוגשים כאן הם ישראלים וזה מעורר תקווה שאולי אפילו כאן אגדות יכולות להשתלב עם מציאות החיים. אסור לעשן בפנים כי "באיזו אגדה ראית לאחרונה מישהו מצית סיגריה"? הנסיך משלים עם הגזירה ואנו יוצאים לרגע מהפאזה אל עבר הסמטה הנווה צדקית. בפינת העישון החיצונית אנו פוגשים שלושה גברים מיואשים מנישואיהם רבי השנים. הנסיך, שעומד כרגע מול הפחד הכי גדול שלו במתחם הזוגיות מוכפל בשלוש, זורק להם חומרים חדשים למחשבה ונותן אחלה קונטרה של מציאות לאגדה שבראש שלי.
בדיוק ברגע הזה בו הכרכרה שלי עומדת להפוך לדלעת, שחר המלצרית הקסומה קוראת לנו לחזור פנימה לתוך האגדה. העיקריות מונחות על שולחננו בחגיגיות אצילית. סטייק אנטרקוט על מצע תפוחי אדמה ותרד (112 שקל) לנסיך ו-One minute steak - נתחי סינטה המונחים על הגריל לדקה אחת בדיוק, המוגשים עם טחינה על מצע ירק לנסיכה (74 ש"ח). בשר הסטייק עשוי כהלכה, הרכוּת של עלי התרד נותנת לו קונטרה יפה ותפוחי האדמה פריכים ונימוחים בפיו. הנסיך מחסל את המנה עד תומה. השילוב של הסינטה עם הטחינה מלבב, אך המנה מלוחה מדי לטעמי. אולי זה אומר שלפחות הטבח חי איזו אגדה של אהבה נטולת חתחתי מציאות - אני מקווה. אולי לו יש את המתכון ששומר עליה, על האגדה, חיה וקיימת בתוך הימים והלילות שעוברים בין גבר ואישה.
את הארוחה, כמו בסופה המתוק של כל אגדה, אנו חותמים בקולקציית שוקולדים מתקתקה (49 שקל) מעוצבת למשעי, המשלבת מרקמים שפשוט עושים טוב בפה, ובמילפי ברולה פירות יער (42 שקל) - שכבות של בצק עלים פריך במילוי קרם ברולה סמי-פרדו, קרם מסקרפונה ופירות יער מטריף שלמרות הצער קשה מאוד לסיימו אחרי ארוחה שכזו.
ראשי סחרחר מרסיסי אגדה ומנטפי מציאות ואנו צועדים מחוץ לבקתה הישר לזרועותיה האכזריות של המציאות שטורפת לנו את קלפי האהבה הרומנטית הישר בפנים. אולי באמת כמו שהנסיך אמר לי, הגיע הזמן להתבגר, לזנוח את אגדות הילדות מאחור ולמצוא דרך חדשה לחיות מציאות זוגית שמשמרת באיזו דרך מסתורית, קסומה (וטרם פתורה בעיניי) גם את הפנטזיה. בלי לשפוט אם טוב או אם רע, אבל עם הרבה אהבה. וגם אם לא נצליח למצוא את המתכון הסודי שלנו לשילוב בין מציאות לאגדה לפחות אדע שתמיד אפשר להסתכל על המציאות ממקום אחר ולשבור שיגרה ב'ננה' עם איזו אגדה מתוקה.
